בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2018-1914

חקלאית במחתרת: 103 שנות חייה של חנה בוים

בנחלת ז'בוטינסקי שבבנימינה נפטרה החודש אמו של השר לשעבר זאב בוים, בת למשפחה בית"רית, שנולדה בשנה בה פרצה מלחמת העולם הראשונה

16תגובות
חנה בוים ביום הולדתה ה-100
ראובן רפ

בתעודת הזהות של חנה בוים, שמתה החודש בבנימינה בגיל 103 ושמונה חודשים, נכתב כי נולדה ב-1915. למעשה, היה זה שריד של זיוף ש"הצעיר" אותה בשנה, ואיפשר לה לעלות לארץ עם סרטיפיקט של סטודנטית. בפועל, שנת לידתה היתה 1914 - השנה שבה פרצה מלחמת העולם הראשונה.

במשפחתה מספרים, כי העובדה שבילתה את שנות חייה הראשונות כשברקע התנהלה "המלחמה הגדולה", חיסנה אותה מפני כל הקשיים שבהם היתה צפויה להיתקל במרוצת חייה הארוכים.

היא נולדה בעיר הרוביישוב בפולין למשפחת זינגר, שכל בניה היו חברי בית"ר. אחיה, שמחה בונים, היה היחיד מבין חברי הקן בעיר, שזכה ב-1932 בסרטיפיקט המיוחל. שלוש שנים לאחר מכן הצליח להעלות את אמו ושלושה מאחיו. ב-1937 חנה הצטרפה אליהם , על סמך התעודה המזויפת, שאיפשרה לה להירשם כסטודנטית בבית הספר ויצ"ו בנחלת יצחק.

יום הולדת מאה לחנה בוים - דלג
המשפחה

בהרוביישוב נשארו אביה (שמת ממחלה), וכן הסבתא והסבא, אחיה, אהרון־מאיר, רעייתו ושני ילדיו, ואחותה רחל. כולם נרצחו בשואה. בשנה שלאחר עלייתה הכירה בתל אביב את בעלה לעתיד, יוסף בוים, אף הוא בן למשפחה שעלתה מפולין (מהעיר שצ'בז'שין) וחבר בית"ר.

ב-1939 הוא נעצר על ידי הבריטים עם מעצרם של 38 חברי אצ"ל שהתאמנו בנשק במשמר הירדן ("קבוצת ה-38"). הוא נכלא במבצר עכו, ומשם הועבר לַמְזַרָעה הסמוכה, שם פגש באסירי "ההגנה" ("קבוצת ה-43").

אחד מהם היה משה דיין, ובין השניים נרקמה ידידות. ב-1942 שוחרר יוסף ולאחר מכן בני הזוג נישאו ועברו לגור בירושלים. יוסף עבד תחילה ב"תנורי פרידמן", ובהמשך במפעלי ים המלח. לאחר הולדת בנם הראשון, זאביק, הצטרפה המשפחה לקבוצת הבית"רים שהתיישבה בתל־צור, יישוב חומה ומגדל שהוקם דרומית לזכרון יעקב.  ב-1944 ירדו המתיישבים מתל־צור המבודדת אל מרגלות ההר, לשוני, שם נערכו הקורסים והאימונים הצבאיים של ארגון האצ"ל.

חנה בוים והאפרוחים במשק שלה בנחלת ז'בוטינסקי
המשפחה

ב-1945 נעצרו חברי קורס אצ"ל ונכלאו בלטרון, וביניהם יוסף, שכבר היה לו "תיק" אצל הבריטים. חנה עלתה לירושלים לפגישה עם מפקד הבולשת הבריטית, בבקשה לשחרר את יוסף. בנימוקיה טענה, כי בעלה אינו קשור לקורס שחבריו נעצרו, וכי היא חקלאית, אך גם אם לפעוט ובהיריון עם ילדם השני, אליעזר, ולכן אין לה יכולת לשאת בעול הטיפול במשק לבדה.

המאמצים נשאו פרי. יוסף שוחרר לבסוף מהכלא, ובכך נמנע גירושו למאסר באריתריאה, כפי שעלה בגורל חבריו. ב-1946 עברו משפחות המתיישבים בשוני לבתי קבע ליד בנימינה, ביישוב בשם נחלת ז'בוטינסקי.

כל מתיישב קיבל בית "קוביה" זהה, שכלל חדר וחצי ומטבח, וכן רפת. המקלחת והשירותים הותקנו ב"בודקה" מפח בחצר. את הילדים רחצו בפיילה (גיגית), במים שחוממו בפרימוס.

"היום קשה להבין איך שרדנו בתנאים כל כך קשים ועלובים, אבל כולם חיו כך אז. הקשיים לא העיבו על אושרנו ועל התפתחותם התקינה והטובה", כתבה חנה ביומן שהחלה לכתוב כשהיתה בת 90.

ואכן, החיים אז, בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת, היו קשים. קשה היה להתקיים ממשק עם שמונה פרות ולול. יוסף יצא לעבודה כמדריך חקלאי ביישובי עולים. הקשיים לא מנעו בני הזוג לסייע למשפחה מהמעברה הסמוכה בבנימינה, שילדיה התייצבו אצלם במשק מדי יום שישי עם סל, שבו הניחה חנה חלות, שמן, קמח, סוכר וביצים. כעבור עשור הם שימשו משפחה אומנת לאח ואחות למשך שנים אחדות.

בשנות ה-60 הצטרפה חנה למקהלת "רון־דור", ששרה משירי בית"ר והמחתרות. אף שלקתה בשמיעתה בשנותיה האחרונות - לא פסקה לשיר. חנה היתה אופטימית מטבעה, אך החיים לא תמיד האירו לה פנים. בעלה נפטר בגיל 68 בשנת 1977, ופספס את עליית מנחם בגין לשלטון - רגע היסטורי לו חיכה. אחד מנכדיה, אמיר, מת בשירותו הצבאי ב-1992. אביו, זאב בוים, ראש עיריית קריית גת, ח"כ ושר, מת מסרטן בגיל 68 ב-2011. חנה הותירה שני אחים (בני 96 ו-98), בן, בת נכדים ונינים.

חנה בוים שרה שיר - דלג
המשפחה


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו