2018-1939

הנער שחלם לבנות מטוסים והפך לחלוץ בננוטכנולוגיה

כשיוסף אמרי, חתן פרס ישראל לחקר הפיסיקה, שירת כחייל בשיריון, הוא "נחטף" בידי הוועדה לאנרגיה אטומית, שביקשה לנצל את כישוריו לתחילתו של המחקר הגרעיני. לימים נכתב עליו כי הקדים את זמנו במספר תחומים

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מעבדה במכון ויצמן בשנות ה-50
מעבדה במכון ויצמן בשנות ה-50צילום: דוד אלדן / לע"מ
עופר אדרת
עופר אדרת

פרופ' יוסף אמרי, חתן פרס ישראל לפיסיקה, גדל בבית שבו שררה "אווירה מעודדת למדע ולרכישת ידע", כדבריו, אך לא תיכנן להיות מדען בעצמו. חלומו הגדול היה להיות מהנדס מטוסים. הוא נולד בתל אביב ב–1939 ,ולמד בבית הספר "בלפור" ובתיכון עירוני א'. אמו, חינה פלקוביץ, שנולדה באוקראינה, היתה מורה לאנגלית ולצרפתית. אביו, אברהם אמרי, שנולד בפולין, היה מורה למתמטיקה ולפיסיקה בגימנסיה הריאלית בראשון לציון ובתיכון עירוני ה' בתל אביב.

אמרי בתל אביב בילדותו
אמרי בתל אביב בילדותוצילום: המשפחה

על חלומו להיות מהנדס מטוסים אמרי ויתר לבסוף. "באיזשהו שלב, ואינני מסוגל להבין מדוע, החלטתי ללמוד פיסיקה במסגרת העתודה האקדמית של צה"ל", אמר. ב-1956 נרשם אמרי לאוניברסיטה העברית. "הייתי סטודנט בינוני, אולי מעט למעלה מזה. השיטה אז היתה מעניינת: כמעט לא היו בחינות ביניים, אבל לקראת הסיום היו שלושה ימי בחינה קשוחים במיוחד", סיפר. תשובה יצירתית במיוחד, שחיבר באחד המבחנים, לכדה את תשומת לבו של אחד ממוריו, אשר אמר לו כי יש לו עתיד בתחום. את התואר השני השלים בהצטיינות יתרה ב–1961.

לימים סיפר על הרגע שבו החליט להפוך לחוקר. זה קרה לאחר ששמע הרצאה מפי חוקר בעל שם. "חשבתי שכל קו המחשבה שהמרצה הציג איננו שלם, והייתי משוכנע שלי יש דרך חדשה לחשוב על הנושא", אמר.

בטרם פנה ללימודי דוקטורט היה עליו להשלים את חובותיו לצה"ל כעתודאי. הוא שירת כקצין הדרכה בחיל השריון, כחלק ממדיניות חדשה, שביקשה לחזק את החיל באנשים איכותיים. ואז, בוקר אחד, שלף אותו משם פרופ' יובל נאמן, המנהל המדעי של הוועדה לאנרגיה אטומית, אשר הבין כי מדובר בכוכב, שעלול להתבזבז בשירות בחילות השדה. התחנה הבאה שלו היתה הכור האטומי בנחל שורק, שם עבד כמה שנים כאיש קבע וכאזרח, וזכה להשתתף במחקר הגרעיני הישראלי בימיו הראשונים.

מנהל הכור, פרופ' ישראל פלח, היה גם המנחה שלו בעבודת הדוקטור, שכתב במכון ויצמן ב-1996. היא עסקה בדינמיקה של פרוטונים במערכות מבוססות קשרי מימן. לאחר מכן המשיך אמרי למחקר פוסט דוקטורט באוניברסיטת קורנל בניו יורק. ב–1969 מונה למרצה בכיר בבית הספר לפיסיקה ולאסטרונומיה של אוניברסיטת תל אביב ובהמשך ביקר ועבד במחלקת המחקר של IBM בארה"ב.

ב–1986 הוא הצטרף למכון ויצמן למדע, שם יזם את הקמת המרכז למחקר תת־מיקרוני ואת המחלקה לפיסיקה של חומר מעובה, וסייע למצב את המכון כמוביל בפיסיקה בתחום הננו. אחרי שיצא לגמלאות עבד במעבדות של היזם בני לנדא.

אמרי
אמריצילום: המשפחה

אמרי היה מחלוצי תחום הפיסיקה המזוסקופית, שעוסק בתופעות פיסיקליות המתרחשות באזור הביניים שבין גדלים זעירים, למשל של אטומים, לבין גדלים יום־יומיים. המערכות שבהן עסק קטנות בהרבה מחפצים יום־יומיים אך גדולות יותר מאטומים. "רציתי לברר מה קורה בתחום הביניים - בין ס"מ לאחד חלקי מאה מיליון ס"מ. האם באמצע יש משהו מעניין, שאין באף אחד מהגבולות האחרים? התשובה: זה יותר מעניין ממה שאפשר היה לחשוב", אמר.

תחום המחקר הזה היווה את הבסיס המדעי לננו־מדע ולננוטכנולוגיה של היום, שעוסקים בחומרים בממדים קטנים מאוד. בין היישומים המוכרים שלו נמצאים הצ'יפים (שבבים) והמחשב הקוונטי. פרופ' יובל אורג ופרופ' עדי שטרן, שניים מעמיתיו של אמרי, אמרו כי התובנות של עבודותיו יהיו חלק בלתי נפרד מהטכנולוגיה שבבסיס כל מחשב עתידי.

אמרי
אמריצילום: המשפחה

אמרי היה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחבר זר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. הוא זכה בפרסים רבים, בהם פרס רוטשילד, פרס ישראל, פרס א.מ.ת ופרס וולף. כשהאחרון הוענק לו, נכתב עליו: "אמרי הוא פיסיקאי בעל ראיית נולד מרשימה, לעתים שנים לפני זמנו, שמחקריו נמצאים בחוד החנית של מספר תחומים בפיסיקה". הוא הכשיר דורות חדשים של חוקרים ופיתח את המחקר הניסויי בארץ, אף שעסק בעצמו במחקר עיוני.

אמרי נפטר בסוף חודש מאי, והותיר אחריו את רעייתו צילה, שתי בנות ונכדים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ