בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2018-1939

"אחרי מות": כשהחברים שלך מתים, אתה משתגע

ב-1949 נמלט מלוב, מולדתו, אחרי שערבים אמרו למשפחתו ללכת לפלסטינה. ממלחמת יום כיפור שב הלום קרב, לאחר שרץ בין טנקים שרופים כדי לטפל בפצועים ולחלץ גופות. סיפורו של ניסים מגן מכלוף, חקלאי וגיבור נשכח ממושב חצב, שנפטר לאחרונה

5תגובות
מגן, בן עשר, עם אחיו והוריו, בלוב
מתוך הספר "מגן וצינה"

את ההחלטה לעזוב את ביתם בעיירה עמרוס הסמוכה לבירת לוב, קיבלה משפחת מכלוף ב–1949. הרקע לכך היה תקיפתו של אבי המשפחה, מאיר, בידי ערבים. ניסים, בנו בן התשע, צפה במתרחש מקרוב. הוא סיפר, כי "פתאום בא אחד מהם, החטיף לאבי סטירה ואמר לו: 'אתם היהודים עשיתם הרבה צרות לערבים בפלסטין. אין לכם זכות לחיות'. "אבא מתחנן על נפשו ועל נפשי, אלא שהערבי לא מוותר. הוא מצליף באבי מכות, סטירות ודחיפות".

לדבריו, בהמשך דרש אותו ערבי מאביו שישליך את ניסים הקטן לבור של סיד. "מרוב פחד החזקתי את אבי במכנסיים", הוא נזכר בראיון לספר "מגן וצנה" שכתב ד"ר גבי אביטל. ערבי אחר שהכיר את המשפחה, הציל אותם לבסוף, ויעץ: "סעו לפלשתינה". כששבו הביתה, אם המשפחה, ליזה, דחקה בבעלה לארוז את החפצים. אביו של ניסים היה נפח, שהיו לו גם שדות ועצי פרי. "למשפחתי היה בית כנסת פרטי ובית תמחוי. בקיצור, מהנהגת היישוב", סיפר ניסים.

כשאביו תהה מה יעלה בגורל הרכוש, השיבה לו רעייתו: "ומה תעשה עם כל זה אם יהרגו אותך או את הילדים?" למחרת, הוא אמר, "נטשנו הכל. ברחנו כמו טיל". מנמל טריפולי הפליגו לחיפה, שם עגנו ב-1 בינואר 1950. כעבור כמה חודשים התמקמו במסמיה החדשה - מושב עובדים בשפלה, שנוסד בידי עולים מטריפולי (בהמשך הוא נקרא חצב). במושב גידל אביו כבשים, ונטע עצי משמש ואפרסק, אך גם שם, סיפר ניסים, סבלו מאימת הערבים: "כשהייתי בן 11 היו באים פדאיון לגנוב סוסים, בגדים, כל מה שבא ליד. כך גדלנו".

ניסים בעבודות חקלאיות בנערותו
מתוך הספר: "מגן וצינה"

הוא למד תחילה במושב, אך משאת נפשו היתה ללמוד בבית הספר בגדרה הסמוכה. שם, הוא אמר, "יכלו ללמוד רק בניהם של הביל"ויים... מנהל בית הספר סירב לקבל אותי". ואולם, המורה לספורט, שהתרשם מיכולותיו ככדורגלן, הזמין אותו לשחק במכבי גדרה ("שהיתה בשבילי כמו ברצלונה"), וסייע לו להתקבל ללימודים. "כל בוקר הייתי קם מוקדם ורץ את חמשת הקילומטרים עד גדרה", סיפר ניסים. לדבריו, אביו לא עודד אותו ואמר לו: "תגיד, יא-איבני, אתה רוצה להיות מהנדס? בוא תרעה צאן יחד אתי". ואכן, על התיכון נאלץ לפסוח כדי לעבוד.

 ב-1957 התגייס לשריון ובמלחמת ששת הימים השתתף בכיבוש הגדה. במלחמת יום הכיפורים לחם עם גדוד הטנקים 95 ברמת הגולן. הוא שימש נהג טנק, אך בפועל תיפקד כחובש. "נפתחה אש תופת, תוך דקות הטנקים נפגעו. פצועים רבים. לא היה חובש. היה לי ניסיון בקיבוע שברים של עזים במושב. התחלתי לטפל", סיפר לימים בראיון לפדהצור בנעטיה ב"עאדא" - עיתון קהילת יוצאי לוב.

ניסים מגן, 1957
מתוך הספר "מגן וצינה"

אחרי המלחמה שינה את שמו לשם עברי - מגן. אחד הפצועים בהם טיפל היה המ"פ הנערץ שלו, משה ניר, שנפגע מפגז שנורה לעבר הטנק, וגסס בידיו של מגן במשך לילה שלם. שעות רבות שכב ניסים מגן לצד גופתו, מגונן עליה עד שבאו לחלצו. במקרה אחר, רץ תחת אש כדי לחלץ את גופת חברו, המ"פ חיים בוארון, אף הוא מושבניק שעלה מלוב, מתוך טנק שרוף. "חשבו שרק נפצע. שלחו אותי לנסות לחבוש אותו והוסיפו אזהרה: כל מי שמתקרב אל הטנק הפגוע יורים עליו. רצתי בזיגזג כל הדרך בריצה מטורפת. עליתי אל הטנק. ראיתי אותו... הרוג", סיפר.

אירוע משמעותי נוסף מהמלחמה היה התנדבותו למשימה מסוכנת בשטח סוריה: תצפית מתוך טנק נטוש כדי לדווח על תנועת הכוחות הסוריים. מפקד המחלקה שלו, איתן הנקין, אמר כי היה "החייל האמיץ ביותר שהכרתי". אחרי המלחמה סבל מהלם קרב. "הגיעו אלי הביתה הרבה פצועים שחבשתי במלחמה, להודות לי שהצלתי את חייהם. אבל אתם באו גם הזיכרונות הקשים", אמר.

ניסים מגן, ראשון משמאל, עומד עם צוות טנק השרמן
מתוך הספר: "מגן וצינה"

רק עשרות שנים לאחר מכן החל לטפל בעצמו. "בחיים אתה לא גומר עם זה. כשאנשים שאתה לא מכיר מתים, מילא. כשאתה רואה חיילים מצבאות זרים מתים, בסדר. חייל מהצבא שלך - צביטה בלב. אבל כשהחברים שלך מתים, אתה משתגע", אמר.

בחייו האזרחיים היה פעיל ליכוד, מזכיר המושב, ועסק בחקו לאות ובתפקידים ניהוליים. הוא נפטר החודש והותיר את אשתו שרה, ארבעה בנים וחמישה נכדים.

ניסים (מימין) עם ד"ר גבי אביטל, שחיבר את הביוגרפיה שלו
מתוך הספר "מגן וצינה"


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו