בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2018-1938

השגריר מבגדד שפעל להכרה ב"נכבה היהודית"

צבי גבאי, איש משרד החוץ, מזרחן וחוקר שירה ערבית, היה מהראשונים שהעלו לדיון את הסבל של יהודי ערב, ודרשו להכיר בהם כפליטים שזכאים לקבל פיצוי על רכושם. "אין זה מוצדק לדבר רק על הפליטים הפלסטינים", אמר. בחודש שעבר נפטר בגיל 80

10תגובות
אוסף עתניאל מרגלית, ארכיון התמונות, יד יצחק בן צבי

השגריר, המזרחן וחוקר השירה הערבית, צבי גבאי, היה אחד הראשונים שנאבקו על ההכרה בסבלם של היהודים יוצאי מדינות ערב, אשר נושלו מרכושם, נאלצו לעזוב את בתיהם והפכו לפליטים בישראל, אשר הזניחה את מורשתם במשך שנים רבות.

"כמיליון וחצי יהודי ערב נאלצו לצאת בחוסר כל מהמדינות בהן חיו במשך אלפי שנים. רובם הגיעו לישראל כפליטים. זהו, לכל הדעות, טיהור אתני", כתב באחד מהמאמרים שפירסם בנושא ב"הארץ".

הוריו של גבאי ביום האירוסין בבגדד, ב-1937
המשפחה

גבאי, איש משרד החוץ, השתמש במושג "הנכבה היהודית" כנגד זו הפלסטינית, וטען כי ישראל שגתה בכך שלא העלתה על סדר יומה המדיני וההסברתי את סוגיית הסבל והמצוקה של יהודי ערב כבר לפני 70 שנה. "אחת התוצאות של גישה זו היא יותר מ-160 החלטות והצהרות בינלאומיות התומכות בפליטים הפלסטינים, ושום התייחסות ליהודים יוצאי מדינות ערב", טען. "אין זה מוצדק לדבר רק על הסבל של צד אחד, הפליטים הפלסטינים. כאשר מציינים את הפליטות וחילופי האוכלוסין שהתרחשו במזרח התיכון בעקבות הסכסוך הערבי-ישראלי, יש להציג גם את הפליט היהודי ממדינות ערב".

אצבע מאשימה הפנה גם כלפי מערכת החינוך הישראלית, אשר, לדבריו, במשך שנים רבות התעלמה מהמורשת של יוצאי ערב בישראל, וגרמה בכך ל"טשטוש הטרגדיה שהיתה מנת חלקם". זאת, לדבריו, בשעה שהפלסטינים "הצליחו להציג את הנרטיב שלהם, והשיגו אהדה בינלאומית".

צבי גבאי נולד בבגדד ב-1938, כבן בכור להוריו. כרבים אחרים הוא קיבל גם שם ערבי, פואד, על שמו של מלך מצרים. אביו, משה ששון גבאי, נולד בעיירה אל כפל (צ'פל), מקום העלייה לרגל לקברו של הנביא יחזקאל. סבו מצד אביו, ששון, היה בן הגבאים האחראים על מתחם הקבר ומכאן קיבלה המשפחה את שמה. אמו של צבי גבאי, אמירה (נזימה), נולדה בבגדד למשפחת אברהמי. הוריו הכירו לאחר שאביו עבר לבגדד, שם היה לסוחר בבדים. אחרי צבי באו לעולם אחיו פרדי, יוסף וששון (השחקן ששון גבאי). המשפחה גרה בשכונה חדשה, באב אל שרגי (השער המזרחי) בעיר.

גבאי בן שנה עם תכשיטי תינוק עשויים מזהב: "סלאח" - שרשרת לתלייה על הצוואר, מגן מפני עין הרע, ו"ג'נג'יל" - עכסים לרגליים אשר תלויים עליהם פעמונים למעקב אחר התינוק
המשפחה

בצילום השמור באלבום התמונות שלו, נראה צבי כבן שנה עם תכשיטי תינוק עשויים מזהב: "סלאח" - שרשרת לתלייה על הצוואר, מגן מפני עין הרע, ו-"ג'נג'יל" - עכסים לרגליים אשר תלויים עליהם פעמונים קטנים. לפי צלילי הפעמונים עקבו אחר התינוק ותנועותיו.

כל חייו זכר בערגה את הממתקים היהודיים האופייניים שטעם בילדותו בעיראק: "בעבע קדרסי" (ממתק מוצק העשוי מקמח, ביצים, שקדים וסוכר), "לוזינה" (ממתק העשוי מחבושים), "סמסמיה" (ממתק העשוי משומשום וסוכר), "מלפוף" (עוגת בצק דק ממולא בשקדים וסוכר), "חאג'י באדה" (עוגיית סולת סוכר ושקדים), "בעבע בתמר (עוגיית תמרים) וה"זנגולה", העשויה מסירופ סוכר.

בספר זכרונותיו, "מבגדד לנתיבי הדיפלומטיה", מתאר גבאי ילדות בבית אמיד ובמשפחה חמה, לימודים בבית הספר היוקרתי אליאנס, אך כל זאת בצל עימותים בלתי פוסקים עם השכנים המוסלמים. "האווירה העוינת, בה חשתי כנער, השניאה עלי את החיים בבגדד, וחיזקה את שאיפתי לעזוב אותה בהקדם האפשרי", כתב. משפחתו הקרובה אמנם לא נפגעה בפרהוד (הפרעות של 1941), אך כפי שהעיד, משפחת סבו וסבתו מצד אמו נזקקה להגנה של שכניה הערבים.

גבאי (מצד שמאל, השושבין) בחתונת דודו ב-1943
המשפחה

ב-1947, אחרי כ"ט בנובמבר, הורע מצבם של היהודים בעיראק. גבאי וחבריו האזינו במחתרת לשידורי "ההגנה" מארץ ישראל, אשר אחד משדרניה היה דודו אברהם, שהתגורר בחיפה. את יום העצמאות הראשון של ישראל, ב-1949, חגגה המשפחה במחתרת, "באווירה של טרור ופחד", כדבריו.

ב-1951 עזב את מולדתו עם משפחתו במבצע "עזרא ונחמיה". לפני כן הוחרם ביתם המרווח על תכולתו העשירה. "בלב שבור נעל אבי את דלת הכניסה ואמי הזילה דמעה. נעלנו את הבית בו גדלנו, חגגנו את החגים וקיימנו את החגיגות המשפחתיות. התחושה הייתה קשה ביותר. המלים דלות מכדי לתארה", כתב. "לא אוכל לשכוח את המצוקה והצער, בהם היינו נתונים לפני עזיבת הבית. מדי פעם, הייתי חולם בלילות, בלב עצוב מהול באשליה, על התקנת גלגלים לבית והסעתו לישראל", הוסיף.

גבאי בקיבוץ מצובה, 1953, לאחר עלייתו לארץ
המשפחה

בארץ נקלט תחילה בקיבוץ מצובה בגליל ואחר כך הצטרף למשפחתו בחיפה. אחרי שסיים את תיכון "אבן פינה" התגייס לצבא ובהמשך, בתחילת שנות ה-60, למד מדע המדינה והיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטה העברית. את התואר השני עשה באוניברסיטת פנסילבניה בהנחיית פרופ' ש"ד גויטיין, מגדולי ההיסטוריונים של תולדות היהודים בארצות האיסלאם וחוקר הגניזה הקהירית.

ב-1968 אירעה טרגדיה קשה במשפחתו. אביו נרצח בחנות המכולת שלו בחיפה בידי ערבי נוצרי. "מבחינתנו הרצח היה תעתוע הגורל. ברחנו מעיראק כדי לחיות בשלווה ובביטחון בארצנו, והנה דווקא בביתנו החדש בישראל אבי נרצח בידי בן עוולה ערבי", תיאר.

באותן שנים חיפשו במשרד החוץ מזרחנים צעירים, שיודעים ערבית, לעבודה במחלקת החקר, שעקבה אחר המתרחש במזרח התיכון. גבאי היה אחד המצטרפים למשרד. "המחלקה עסקה בניסיונות להקמת קשרים עם גורמים ערביים, ובסיוע למאמצי ההסברה בנושאים ערביים. בנוסף לכך, ריכזה את הטיפול בקשרים הדיפלומטיים עם איראן", תיאר.

פעילות אחרת בה השתתף, אחרי מלחמת ששת הימים, היתה סיוע ליהודים שנותרו במדינות ערב לצאת מהן. "נפגשתי עם יהודים שהצליחו לברוח מהתופת בעיראק ובמצרים, ועם קרובי יהודים החיים במדינות ערב. רשמתי עדויות מחרידות על מעשי ההתנכלויות ואספתי חוקים, תקנות ורשימות שפורסמו במדינות ערב שהתייחסו ליהודים, לכספם ולרכושם. תרגמתי את הפרסומים הללו, על מנת להציגם בפני גורמים מדיניים בעולם, ולהפיצם בפרסומי הסברה של משרד החוץ", תיאר.

צבי גבאי
ויקיפדיה

התפקיד הבכיר הראשון שמילא במשרד החוץ היה יועץ מדיני בשגרירות ישראל בקהיר, שנפתחה ב-1980 תחת השגריר אליהו בן-אלישר. עוד לפני כן עבד גבאי ביחידה בשם "הלשכה ליישום הסכם השלום עם מצרים", שהכינה את התשתית לעבודת השגרירות. את עבודתו הגדיר אז כ"הגשמת שאיפה אישית להיות נציג של ישראל בארץ ערבית". בהמשך הקריירה היה השגריר הראשון בדבלין, עמד בראש חטיבת המזרח התיכון במשרד וכיהן כסמנכ"ל.

ב-2004 פרש מהמשרד והתמסר לחקר השירה הערבית המודרנית ולפעילות ציבורית בסוגיית יהודי ערב. "ניסיתי להביא לתולדת הישראלים את הלכי הרוח של האינטלקטואלים הערבים", אמר. הוא נפטר בחודש שעבר והותיר את אשתו מרגלית, בת, שני נכדים ושלושה אחים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו