בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2018-1926

ההיסטוריון שקבע כי היהודים לא היו היזמים היחידים בשכונה

הכלכלן ההיסטורי פרופ' נחום גרוס, שנפטר בחודש שעבר, סירב "להיגרר אחר מיתולוגיה ציונית" שתיארה את הארץ כולה כבלתי מפותחת עד שבאו היהודים

31תגובות
פועלים בדרכם לעבודה בשדות, 1939
זולטן קלוגר / לע"מ

פרופ' נחום גרוס פעל להציב את ההיסטוריה הכלכלית במקום הראוי לה באקדמיה. שאיפתו העיקרית היתה לקדם הבנה של חשיבות ההיבטים הכלכליים בתולדות ההתיישבות הציונית בארץ. לשם כך הקדיש שנות דור כדי לסקור ולנתח באופן מקיף את האירועים, המגמות והתהליכים בכלכלת א"י, משלהי התקופה העותמאנית ועד העשורים הראשונים של מדינת ישראל. בתחילת התקופה הזאת, המערכת הכלכלית עדיין לא הושפעה מהמהפכה התעשייתית. בסופה המשק הישראלי היה אורבני ותעשייתי באופן מובהק, והשתלב בכלכלה העולמית במידה רבה.

בספרו "לא על הרוח לבדה - עיונים בהיסטוריה הכלכלית של ארץ ישראל בעת החדשה", קיבץ מבחר מהמאמרים שפירסם לאורך השנים, בנושאים מגוונים, בהם תפישתו הכלכלית של חוזה המדינה. "הרצל הדגיש את חשיבות היוזמה הפרטית וההון הפרטי מחד, ומאידך סבר שיד ציבורית צריכה לרסן או למנוע את החסרונות של המשטר הקפיטליסטי. ברוח התקופה שבה חי, ניסה הרצל לבנות משטר חברתי מעורב — רשות ציבורית ויזמות פרטית", אמר גרוס ל"הארץ" ב–1996.

"בישראל כיום, בניגוד לעבר הסוציאליסטי שלה, ניכרים צעדים לקראת הכיוון הליברלי שהתווה הרצל בכתביו, אם כי לא ברור אם נעשה ניסיון לרסן את המגרעות הקפיטליסטיות שהרצל חשש מפניהן", הוסיף.

פועלים מחברת "מקורות" חופרים תעלות, כדי להטמין את צינורות המים, ליד קיבוץ מפלסים, 1949
זולטן קלוגר / לע"מ

הרצל קשר קשרים עם רבים מאילי ההון היהודים בתקופתו. הברון רוטשילד היה המפורסם שבהם. גרוס סבר שהרצל קיווה, כי בעלי הממון יראו במדינת היהודים השקעה כלכלית. אלא שהמציאות היתה אחרת. "הם העדיפו להסתפק בפילנתרופיה. האופטימיות של הרצל היתה מופרזת. היה צריך להיות ברור לו שהעסק הזה אינו רווחי", אמר.

גרוס נולד ב-1926 בווינה כנחום תיאודור גרוס, בנם של אברהם ומרגלית. אחותו הבכורה, עלי גרוס, היתה לימים גרפיקאית נודעת, שהשתתפה בעיצוב של סמל העיר ירושלים ושל דימויים רבים שהיו לחלק מהנוף החזותי הישראלי.

ב-1939 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בחיפה. גרוס למד ב"ריאלי" ובבסמ"ת, שם החל להתעניין בהיסטוריה כלכלית. במלחמת תש"ח שירת בחטיבת הראל ואחריה השלים את לימודי הכלכלה וההיסטוריה הכלכלית באוניברסיטה העברית, בהם החל לפני כן. את עבודת הגמר, על תקופת הצנע, כתב אצל פרופ' דן פטינקין, חתן פרס ישראל ואבי לימודי הכלכלה בארץ. את הדוקטורט כתב בברקלי על התיעוש באוסטריה ההבסבורגית במאה ה–19.

פועלים עובדים על משאבה לקידוח מים, 1933
זולטן קלוגר / לע"מ

הוא החל להתמסר להוראה עוד בשנות ה–50, כשלימד כלכלה בתיכון בית הכרם.   ב-1966 ,עם שובו לישראל, החל ללמד במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית. "הוא ייסד את לימודי ההיסטוריה הכלכלית בגישה המודרנית וריענן את הוראת התחום", אומר תלמידו ועמיתו, פרופ' קובי מצר. לצד זאת פירסם מאמרים וספרים רבים, בהם "מבוא לכלכלה", עליו גדלו דורות של כלכלנים.

"לא הייתי מוכן להיגרר אחרי מה שנראה לי כמיתולוגיה ציונית, שתיארה את הארץ כולה כבלתי מפותחת, שלא אירע בה דבר עד שבאו אליה היהודים הציונים", כתב ב–1976 במאמר שפירסם ב"קתדרה". "יש להיזהר מאוד מהתביעות לזכות ראשונים של היהודים". את תרומת היהודים לכלכלה המקומית ביקש לבחון "בפרספקטיבה הנכונה", כדבריו. "קשה לי לקבל את הגישה המעמידה את היהודים במרכז ההתפתחויות הכלכליות... היהודים... לא היו היזמים היחידים. הם היו חדשנים, אך לא החדשנים היחידים".

נחום גרוס
המשפחה

הוא סיכם את הנושא כך: "הפרשנות הנכונה מצויה אי שם באמצע: היתה צמיחה כלכלית, היא היתה תוצאה של השפעות מכריעות מן החוץ, וחלק חשוב של ההשפעות הללו היו השפעות של יהודים". במאמר הוא ביקש להאיר גם את תרומתם של מגזרים אחרים להתפתחות הארץ, ובראשם הגרמנים הטמפלרים. "אין ספק שבתחום החקלאות, להוציא היין וההדרים, הוכנסו כל החידושים החשובים על ידי הגרמנים", כתב. אלה כללו את תפוחי האדמה, הזבל האורגני, הדשן הכימי ועוד. "הגרמנים לעגו למושבות היהודיות שלא ידעו לפתח את ענף הרפת, וטענו שעד אשר נשי היהודים לא
תלמדנה לעבוד לא יהיו לעולם איכרים יהודים ראויים לשמם".

גרוס נפטר בחודש שעבר בגיל 92. אשתו, שרה, נפטרה ב–2014. הוא הותיר אחריו בן ובת, חמישה נכדים ו–11 נינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו