2018-1911

זקן גמלאי צה"ל מת בגיל 107: "הייתי מרוצה מחיי"

אשר דוד ברקר, שנולד ב-1911 בפולין, שירת ב"הגנה", בצבא הבריטי ובצה"ל. "באתי ממקום ללא מים וחשמל, והגעתי למדינה שלי, עם צבא שלי. הלב מתרחב", אמר

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אשר ברקר
אשר ברקר. "עבדתי איפה שצריך: בשדה, בברפת, בנגרייה, בשמירה, בצבא, בסולל בונה ובסוכנות היהודית"צילום: גרשון איתן / צוות
עופר אדרת
עופר אדרת

בגיל 107 נפטר בשבוע שעבר בטבעון אשר דוד ברקר, סא"ל במיל', שנשא בתואר זקן גמלאי שירות הקבע בצה"ל. "תמיד עבדתי והייתי מרוצה מחיי. לא היו לי פנטזיות. מה שהיה, קיבלתי בשמחה. הסתפקתי במה שיש לי", אמר פעם, כשנשאל על "הסוד" לאריכות ימים. "באתי מפולין, ממקום ללא מים וחשמל, והגעתי למקום שלי, למדינה שלי, עם צבא שלי. אני יושב בבית ורואה את עמק יזרעאל, הרי נצרת, עמק זבולון והכרמל - הלב מתרחב", הוסיף.

כמעט עד יומו האחרון, כשהוא צלול ובריא, נהג ברקר לטייל ברחובות עירו, לעבוד בגינה, לקרוא את "הארץ" (משפחתו סבורה כי היה הקורא הוותיק והמבוגר ביותר של העיתון), לצפות בטלiויזיה ולהתעמל.

ברקר בהכשרה בפולין ב-1937. היחיד ממשפחתו שעלה לארץ. כל השאר נרצחו בשואה
ברקר בהכשרה בפולין ב-1937. היחיד ממשפחתו שעלה לארץ. כל השאר נרצחו בשואהצילום: אלבום משפחתי

כשנשאל, בגיל מאה, איך הוא מגדיר את עצמו, השיב במלה אחת: "חייל". ואכן, הביוגרפיה שלו כוללת שירות צבאי ארוך במסגרות שונות. תחילה בארגון ההגנה תחת המנדט הבריטי, בהמשך כרס"ר בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ולבסוף בצה"ל, ממלחמת העצמאות והלאה.

ברקר נולד בספטמבר 1911 בעיירה קטנה בפולין וגדל בעיר לודמיר (ולודימייז' וולינסקי) במחוז ווהלין, שבגבול פולין־אוקראינה. בין שתי מלחמות העולם חיו בעיר כ– 10,000 יהודים, שהיוו כ-40% מתושביה. השלטון בעיר התחלף במרוצת השנים. כשנולד היתה חלק מהאימפריה הרוסית. בין 1919 ל– 1939 היתה בפולין העצמאית. אחר כך צורפה לברית המועצות בעקבות הסכם ריבנטרופ־מולוטוב וב-1941 נכבשה בידי הגרמנים.

קרדיט: מוזיאון הלוחם היהודי

אביו, נחום, היה ציוני. אמו, חוה לבית שפירו, היתה ממשפחה של חסידי בעלז. "ציוני זה יותר טוב מגוי, רק שלא ינפנף בציונות שלו יותר מדי", אמר אבי־אמו כשנודע לו על נישואיה לאביו. אמו ואחותו נפטרו בטרם עת. היו לו שלושה אחים, רופא, עורך דין וכימאי. ברקר סייע לסבו בניהול מפעל הבדים המשפחתי והעיד על עצמו: "הייתי חוטב עצים ושואב מים".

עברית למד עוד בפולין וכשבגר הצטרף להכשרה. ב– 1936 , כשהיה בן 25 , קיבל סרטיפיקט ועלה לארץ ישראל בגפו. משפחתו, שנותרה באירופה, נרצחה בשואה. בארץ עבד "איפה שהיה צריך". בשדה, ברפת, בנגרייה, בשמירה, בצבא, בסולל בונה ובסוכנות היהודית. "תמיד מחובר לקרקע", כדבריו. תחילת שירותו הצבאי היתה כגפיר או נוטר במשטרת היישובים העבריים, כוח יהודי שפעל בחסות המנדט. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושירת בפלוגת תובלה בקרבות בצפון אפריקה ובאיטליה. הוא התקדם לדרגת רס"ר ושוחרר ב-1945.

ברקר בצבא הבריטי. השתחרר ב-1945 ויישם בצה"ל את מה שלמד שם
ברקר בצבא הבריטיצילום: אלבום משפחתי
ברקר, עומד מימין, בפלוגת התובלה הבריטית בה שירת
ברקר, עומד מימין, בפלוגת התובלה הבריטית בה שירתצילום: אלבום משפחתי

במכתב שכתב לפני הקמת המדינה ציין: "בשנה הבאה אינשאלללה יהיה לנו צבא עברי בן 1,000,000 חייל ואני אהיה לכל הפחות RSM (דרגה בצבא הבריטי, ע"א)". משאלתו התגשמה וב– 1948, חרף גילו (38), התגייס לצה"ל עם הקמתו. הניסיון שצבר בצבא הבריטי היה בעל ערך לצבא. "הקמנו את הצבא טלאי על טלאי. לא היה לי הרבה מושג בנושאים טכניים ובטח לא בנושאי חימוש, אבל היו לי עוזרים והייתי צריך לדאוג שהכל יעבוד כמו שצריך", סיפר.

הוא היה מראשוני חיל החימוש. תחילה שימש קצין רכב בחטיבה 7. "פעם בשבועיים הייתי יוצא, אבל לא היו לי או למשפחה תלונות. בפולניה יהודי פתח חנות רק ליד הבית. פה זו ישראל, כולה שלנו, אז גם ג'וליס היא הבית שלי", אמר. ב-1954 מונה לפקד על הסדנה הגדולה בבת גלים, שבה טיפלו בכלי רכב ובנשק קל. ב-1956 , במבצע קדש, ירד עם חייליו לסיני כדי לסייע בתחזוקה ובאיסוף שלל מלחמה. אחר כך היה קצין טכנאים, קצין חימוש ומפקד מערך הסדנאות של פיקוד צפון.

ב- 1964 שוחרר מצה"ל בדרגת סא"ל ועבד בסולל בונה ואחר כך בסוכנות היהודית, כמנהל מרכז הקליטה בגבעת המורה שבעפולה בעת העלייה הגדולה מבריה"מ בשנות ה– 70. הוא ואחד מאחיו, שלא שרד את המלחמה, נישאו לשתי אחיות. אשתו של ברקר, ציפורה זלקוביץ, ילידת פולין, ניצלה בשואה בזכות המחתרת הבלגית, שהחביאה אותה במנזר, ועלתה לארץ ב– 1947 כמעפילה. היא נפטרה ב– 2005. ברקר הותיר אחריו בן, כלה ושלושה נכדים.

ברקר, עומד משמאל, בצבא הבריטי
ברקר, עומד משמאל, בצבא הבריטיצילום: אלבום משפחתי

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ