בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2018-1921

ההיסטוריון שהבין כי יש סכסוכים נטולי פתרון

זאב לקויר נמלט מגרמניה הנאצית אחרי ליל הבדולח, עלה לארץ ועזב אותה לטובת קריירה בינלאומית, חרף העובדה כי השכלתו הסתכמה בתעודת בגרות. "איש אשכולות שראה את התמונה הרחבה יותר", ספדו לו

2תגובות
לוחמי "ההגנה", 1947
הנס פין / לע"מ

באחד מביקוריו בישראל אושפז ההיסטוריון היהודי ולטר (זאב) לקויר בבית החולים "הדסה". בלילה, אחרי שהאחיות מדדו את החום לכולם בפעם האחרונה, התחילו המאושפזים לספר אחד לשני סיפורים מחייהם. אחד סיפר כי היה במחתרת בעיראק בשנות ה–40. אחר תיאר כיצד ברח מפולין לבריה"מ. שלישי שירת בלגיון הזרים הצרפתי והרביעי היה ערבי ישראלי, שאמר לבני החבורה שהוא מקנא בהם על כך שהיו להם חיים כל כך מעניינים.

"ניסיתי להסביר לו, ללא הצלחה יתרה, שהוא לא הפסיד כל כך הרבה ושבכל מקרה, יש מחיר כבד לחיים עתירי עלילות שכאלה", אמר לקויר. הוא נולד ב–1921 בברסלאו בגרמניה למשפחה יהודית מתבוללת. בנובמבר 1938, שלושה ימים אחרי ליל הבדולח, כשהיה בן 17, עלה לארץ. הוריו, פריץ ואלזה, נרצחו בשואה. לימים אמר, כי רק פסימיסטים שרדו את השואה, משום שהאופטימיסטים האמינו שהשכל הישר וההגינות ינצחו.

תחילה היה קיבוצניק, בין היתר בהזורע. באחד הימים שבר את רגלו והקדיש את הזמן הפנוי ללימוד השפה הרוסית, אחת מבין שש שפות שבהן שלט, ובהן ערבית ועברית. בהמשך עבר לירושלים, שם שכר דירה בעיסאוויה ואחר כך עבר למושבה הגרמנית, והפך לאוטודידקט. "כל יום הלכתי לספרייה הלאומית, קראתי במשך שעות ספרים, כתבי עת ועיתונים", סיפר לפני 30 שנה בראיון ליוסי מלמן ב"דבר השבוע".

במקביל, החל בקריירה עיתונאית בעיתון "על המשמר". במלחמת העצמאות דיווח מירושלים הנצורה. כמו כן נשלח לסקר את מחנות המעצר בקפריסין. בשנות ה-50 היה הפרשן המדיני של ה"ג'רוזלם פוסט". אחרי כ-15 שנים עזב את הארץ ומאז חילק את זמנו בעיקר בין לונדון לוושינגטון הבירה, וניהל קריירה מצליחה כהיסטוריון. הוא התפרסם כאינטלקטואל רחב אופקים, שדורות של חוקרים ותלמידים גדלו על ספריו, והפך לאורים ולתומים בכל הנוגע להבנת המציאות הבינלאומית.

ל'ויק
פייסבוק

באופן רשמי השכלתו הסתכמה בבגרות בלבד. נושאי כתיבתו היו מגוונים: בריה"מ, המזרח התיכון, הציונות, הטרור הבינלאומי, גרמניה והשואה הם רק חלק מהרשימה. "כל כמה שנים עסקתי בנושא אחר. שאיפתי לא היתה מעולם להתמחות כל חיי בנושא אחד", אמר. "בתקופה שבה יותר ויותר חוקרים מתמקדים בנושאים צרים יותר ויותר, לקויר הוא איש אשכולות שהתמחותו לא מנעה ממנו מעולם לראות את התמונה הרחבה יותר", כתב עליו פרופ' שלמה אבינרי. "רוחב אופקיו וידיעתו ההיסטורית והתרבותית איפשרו לו לתת לקורא תמונה השוואתית ומקיפה".

בין היתר, זיהה לקויר את הזיקה בין העולם הערבי לבריה"מ בשעה שמדינות ערב היו עדיין בעלות ברית של המערב. בשנות ה–80 אמר למלמן, בהתייחסו לסכסוך הישראלי־פלסטיני, כי "יש סכסוכים שאין להם פתרון". כשהמשטר הסובייטי התמוטט הוא חזה כי במקום דמוקרטיה תצמח שם "שיטה אוטוריטרית בעלת סממנים של פופוליזם לאומני". ביוני 2001 ,שלושה חודשים לפני פיגועי 11 בספטמבר, כתב כי העולם ניצב בפני עידן חדש, שבו התקדמות טכנולוגית תעניק כוח הרסני לקבוצה פנאטית קטנה, שתצא למלחמת קודש.

בהתייחסו לעתיד של אירופה, הוא היה פסימי ואמר, כי אינו שולל את האפשרות שהיבשת תהפוך "למוזיאון או פארק שעשועים של הנובורישים של הגלובליזציה". כמה מספריו בעברית הופיעו בהוצאת שוקן, בהם ספרו המפורסם "תולדות הציונות". בספרו, "דור אקסודוס" ("דביר"), כתב על בני דורו. "מי כמוני יודע עד מה מכריע היה תפקידה של יד המקרה בגורלם של יחידים. סיפורי ההישרדות נגד כל הסיכויים וההישגים הנפלאים של בני דור זה הם רבים, אבל לא פחות רבים הסיפורים העצובים והטרגיים עד בלי די. התחושה של 'לולא מזל משמים זה היה נגמר רע', היתה תמיד קרובה ומוחשית".

לקויר עמד בראש מוסדות ומכוני מחקר מכובדים, לימד באוניברסיטאות מהשורה הראשונה, ייסד את of Journal Historyy Contemporary והיה העורך הראשי של אנציקלופדיית השואה בהוצאת ייל.

אשתו הראשונה, נעמי, מתה ב–1995 .הוא מת ב–30 בספטמבר בביתו בוושינגטון בגיל 97, ונקבר בירושלים. הוא הותיר אחריו את אשתו השנייה, סוזי, שתי בנות, ארבעה נכדים ועשרה נינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו