בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2018-1930

"הסנגורית של המחבלים" שקראה להחרים מוצרים מישראל

עורכת הדין פליציה לנגר, ניצולת שואה קומוניסטית שעלתה לארץ מפולין, הגנה במשך רבע מאה על אלפי פלסטינים שנחשדו בעבירות ביטחוניות. ב-1990 הרימה ידיים, ועזבה לגרמניה, שם מתה בקיץ האחרון. "אחרי מות"

6תגובות
פליציה לנגר בפתח בית המשפט העליון בתום דיון בגירושו של ראש עיריית שכם בסאם שכעה, 1979
הרמן חנניה / לע"מ

אחרי מלחמת ששת הימים פתחה עורכת הדין פליציה לנגר משרד ליד העיר העתיקה בירושלים, והחלה לייצג ערבים. לנגר היתה טיפוס משונה בנוף המקומי. ניצולת השואה היהודייה בעלת המבטא הפולני הקפידה על גינונים אירופיים והאמינה באידיאולוגיה הקומוניסטית.

"הזיווג שלה עם פלסטינים מהגדה המערבית ומרצועת עזה היה אולי הדבר המוזר ביותר במזרח התיכון", כתב עליה עו"ד מיכאל ספרד. מוקיריה ראו בה פורצת דרך במאבקים המשפטיים שהובילה למען זכויות האדם של הפלסטינים. שונאיה ראו בה בוגדת וסייענית של האויב.

היא נולדה בעיר טרנוב בפולין ב–1930 בשם פליציה עמליה וייט. במלחמת העולם השנייה ברחה עם משפחתה לבריה"מ, שם מת אביה. לאחר המלחמה חזרה למולדתה, ונישאה לניצול השואה משה לנגר. ב–1950 עלו לישראל. "לא מטעמים אידיאולוגיים ולא כציונית", לדבריה, אלא כדי לגור ליד אמה.

לנגר בראיון לערן טורבינר - דלג

בהמשך למדה משפטים בשלוחה התל־אביבית של האוניברסיטה העברית. יחד עמה למד גם אריק שרון. "בחירתי בלימוד משפטים נבעה מהמחשבה שאוכל לתת ביטוי לרצוני לעזור לזולת, להגן על החלש, המדוכא והעני", כתבה בספרה "בדרכי שלי" ("דביר", 1991). "עברהּ הכתיב לה לנהל מלחמות בעבור אלה שכמוה וכמו משפחתה הופקרו לרשעות השלטון, ולקרוא תיגר על אפליה ואי צדק", כתב ספרד.

ב–1965 הוסמכה כעו"ד והחלה לייצג את "כל המדוכאים על רקע פוליטי", כדבריה, ובהם מפגינים נגד הממשל הצבאי, מובטלים, משתתפים ב"התקהלויות בלתי חוקיות", נשים שזכויותיהן נפגעו ועוד. ב–1967 פתחה משרד בירושלים ויצאה לדרך חדשה כחלוצה בייצוג ערבים בתיקים ביטחוניים. הלקוח הראשון שלה היה אימאם שבנו נעצר בחשד לחברות בארגון פלסטיני. בפגישתם הראשונה בכו יחד. "בשנים הראשונות נאלצתי לגייס את כל כוחות הנפש כדי להחזיק מעמד... נחשבתי תופעה מוזרה, מטרד", אמרה בהתייחסה למאבקיה במערכת השלטון בשטחים - התביעה הצבאית, בתי הכלא, הממשל והשופטים הצבאיים.

לנגר
מיכאל לנגר

מסמכי ארכיון היסטוריים מתעדים את היחסים הטעונים בינה לבין הממסד. ב–1968 קצין המודיעין של הממשל הצבאי בחברון התריע בפני היועץ המשפטי של הגדה המערבית כי היא "בעלת דעות שמאלניות קיצוניות". ב–1975 דיווח משרד החוץ, כי השב"כ מתייחס לפעילותה המשפטית ככזו שמונעת ממניעים פוליטיים ונועדה לפגוע "במדיניות ובתדמית המדינה". היא ספגה איומים על חייה לאורך כל הקריירה. לעתים נאלצה לשכור שומר ראש.

בין היתר, פעלה לנגר נגד גירוש מנהיגים פלסטינים, הריסת בתים של חשודים בטרור, מעצרים מנהליים ועינויים. "היא לא היססה להאשים את הממסד בפשעים ולהציג את לקוחותיה כקורבנות של משטר רשע", כתב ספרד.

כשכינו אותה "הסנגורית של המחבלים" השיבה, כי לקוחותיה אינם מחבלים, אלא "לוחמי התנגדות". "לעם תחת כיבוש הזכות להילחם גם מאבק אלים", אמרה. בין לקוחותיה המפורסמים היו ראש עיריית שכם, בסאם שכעה, ממובילי ההתנגדות לכיבוש. לנגר הצליחה למנוע את גירושו בידי ישראל. לקוחות אחרים היו הוריהם של חוטפי אוטובוס קו 300, שביקשו לתבוע את המדינה על הריגת בניהם, וצעירה הולנדית שנעצרה בנתב"ג לאחר שאספה מודיעין בעבור "החזית העממית". לנגר טענה כי היא רק "בורג קטן".

ב–1990 היגרה לנגר לגרמניה, לאחר שטיפלה, לדבריה, ב–3,000 תיקים. "לא יכולתי עוד לעזור לקורבנות הפלסטינים במסגרת השיטה המשפטית הקיימת וההתעלמות מהמשפט הבינלאומי, שאמור להגן על האנשים שהגנתי עליהם", אמרה בראיון לערן טורבינר. "אסור לשתוק, גם שתיקה יכולה להרוג", אמרה, כשהסבירה את קריאתה לעולם להחרים מוצרים ישראליים. כאזרחית גרמניה, קראה לגרמניה לפעול נגד הכיבוש.

היא חיה בעיר טיבינגן ועסקה בהוראה ובכתיבת ספרים בתחום התמחותה. מבקריה כעסו על כך שהיא משווה בין הישראלים לנאצים בעודה בגרמניה, והאשימו אותה בצביעות, על כך שהתעלמה מפשעי הקומוניזם בשל האידיאולוגיה שלה. כשנשאלה פעם "מהי אהבת המולדת שלך", השיבה: "שנאת הכיבוש". היא מתה בחודש יוני מסרטן, והותירה אחריה את בנה, מיכאל, נכדים ונינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו