בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2018-1925

הנערה הפולניה שנתנה מרק לכל יהודי שדפק בדלת

חסידת אומות העולם פאולינה קישילבסקה, תושבת העיר קלוש ליד לבוב, התגייסה למבצע הצלה משפחתי של שכניהם היהודים. בספטמבר מתה בפולין בגיל 93. לכבוד יום העצמאות הפולני המאה, שיצויין ביום ראשון, מובא סיפורה במדור "אחרי מות"

8תגובות
פאולינה קישילבסקה
המשפחה

בקיץ 1941 כבשו הגרמנים את העיירה קלוש שליד לבוב. כמו עיירות רבות אחרות, גם קלוש, שכמחצית מתושביה היו יהודים, החליפה "בעלים" במרוצת השנים. עד 1939 היא היתה בפולין. אחר כך נכבשה בידי ברית המועצות, ולאחר מבצע ברברוסה נכנסו בשעריה הגרמנים. בסיוע האוקראינים המקומיים הם רצחו כמה מאות מיהודי העיירה, ואז ריכזו את חברי הקהילה בגטו פתוח, שממנו נשלחו בהמשך אל מותם.

יום אחד, בטרם חוסלה הקהילה, דפקה ילדה יהודייה על דלת ביתה של משפחת פלקסיי, משפחה פולנית קתולית. האם ברוניסלבה ובתה הנערה פאולינה קיבלו את פני הילדה הזרה, והגישו לה מרק חם. למחרת שבה הילדה בחברת ילדים יהודים נוספים. גם אותם האכילו פאולינה ואמה.

באתר "יד ושם" נכתב, כי המשפחה הגישה עזרה "לכל היהודים שדפקו על דלת ביתם" וכי "בגטו היה ידוע, כי כל ילד יהודי, שיגיע אל ביתם, יזכה לקבל קערת מרק חם". בפעם אחרת, כשהיתה בדרכה הביתה, ראתה פאולינה ילדה יהודייה קטנה שמתחננת לאוכל. חייל גרמני ירה למוות בה ובאשה שניגשה לעזור לה. המראה הקשה הזה השפיע עליה עמוקות.

פאולינה קישילבסקה
המשפחה

בהמשך החלה המשפחה במבצע מילוט של יהודים מהגטו. תחילה שהו אצלם בבית ובהמשך הועברו אל איכר בכפר סמוך, שהסתיר אותם באסם שלו. במשך כמה חודשים ביקרה פאולינה את היהודים שסייעה להם להסתתר, והעבירה להם בגדים, תרופות ושמיכות. אחד מהם היה הילד דוד קלמן בן העשר, שללחייו היו פאות. "אמי לא רצתה לגלח אותן, אבל פחדה שהגרמנים יזהו שהוא יהודי. אז היא חבשה את ראשו והותירה פתחים רק לעיניים, לאף ולפה", סיפרה פאולינה.

גם רוזה אונגר היתה בין היהודים שהצילה המשפחה וכן משפחה שפירא: האם שרה, בעלה שלום ובנם אימק. על כך סיפרה פאולינה: "באחת הפעמים, כשהאכלתי את התרנגולות, ראיתי אשה יהודייה בלבוש מלוכלך, על האדמה. מיהרתי הביתה, וסיפרתי על כך לאמי". אמה אמרה לפאולינה לרחוץ את האשה ולספק לה בגדים נקיים. בערב, בחסות החשכה, הכניסה אותה לביתם. בהמשך הצטרפו גם בעלה ובנם, שברחו מהגטו. "הם קיבלו מחדש את התקווה לחיים", אמרה פאולינה.

יהודייה נוספת שהצילו היתה מרים הלפגוט. בסתיו 1942 היא הגיעה לבית המשפחה, לאחר שנמלטה מרכבת שהיתה בדרכה למחנות המוות. את בתה הפעוטה, מיה, מסרה מבעוד מועד למשפחה אחרת. היא שהתה כמה שבועות בחדר השינה של משפחתה של פאולינה. לאחר מכן הועברה למקום מסתור תוך שימוש במסמכים מזויפים. בתום המלחמה, כשמרים שבה לעיר כדי לחפש את בתה, נגלה לעיני פאולינה מראה קורע לב, כשהילדה לא זיהתה את אמה ותחילה סירבה לחזור לחיקה.

פאולינה נולדה בלבוב ב–1925. כשהיתה בת עשר עברה עם משפחתה לקלוש בעקבות עבודתו של אבי המשפחה, זכריה, כמנהל חשבונות במכרה מלח מקומי. היא הוסיפה ללמוד בלבוב, בבית ספר שנוהל על ידי נזירות, ושבה הביתה רק בחופשות. בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, היא לא חזרה לבית הספר. "קודם האזור נכבש בידי הסובייטים. וכשפרצה המלחמה בינם ובין הגרמנים, והגרמנים נכנסו, חיינו תחת כיבוש גרמני. ואז, כמובן, הדבר הראשון שהם עשו היה להרוג את היהודים", סיפרה.

במלחמה הצילה עם משפחתה לפחות שבעה יהודים. "אבי היה אדם דתי מאוד וחשב כי לכל אדם יש זכות לחיות. זה לא משנה אם הוא יהודי, שכן או סתם אדם", אמרה לימים. אחרי המלחמה עברה משפחתה עברה לקרקוב, שם היא עבדה כמזכירה, נישאה ושֵם משפחתה החדש היה קישילבסקה. רוב היהודים שהצילה היגרו לישראל וחלקם לארה"ב. עם כמה מהם שמרה על קשר. ב–1979 הוכרו הוריה של קישילבסקה כחסידי אומות עולם. ב–1987 הוכרה גם קישילבסקה ככזו. "המוטיבציה שלהם להציל יהודים היתה דתית־מוסרית", נכתב באתר "יד ושם".

תמונות מההלווייה - דלג

קישילבסקה הקדישה את שארית חייה להנחלת הסיפור המשפחתי ונפגשה עם משלחות רבות מישראל. היא מתה בחודש ספטמבר בפולין בגיל 93. בהלווייתה השתתפו תלמידי תיכון אזורי נופי הבשור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו