2018-1938

"אין בישראל תופעה דומה": מפעל חייו של אלי שילר

ניצול השואה מהונגריה, שהקים את הוצאת "אריאל", הקדיש את חייו להפצת ידע היסטורי על הארץ, והפך למוסד לאומי של אדם פרטי, אוטודידקט. החודש מת בגיל 80

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלי שילר בביתו בירושלים
אלי שילר בביתו בירושליםצילום: אמיל סלמן
עופר אדרת
עופר אדרת

אלי שילר הצדיק את התואר שדבק בו, "מפעל של איש אחד". במו ידיו וכמעט בגפו הקים וניהל את הוצאת הספרים הירושלמית "אריאל", שפרסומיה, שעסקו בהיסטוריה של ארץ ישראל, היו אבן פינה בכל ספרייה שעוסקת בידיעת הארץ. נראה שאין היסטוריון, מדריך ידיעת הארץ או אוצר במוזיאון, שההיסטוריה של ארץ ישראל יקרה ללבו, שלא נתקל בשמו ובפועלו של שילר בעשורים האחרונים.

חזונו, שאותו מימש במשך כיובל שנים, היה להפיץ את הידע הקיים בשורה ארוכה של תחומים הקשורים לידיעת הארץ, תוך הקפדה על רמה מדעית ומחקרית מחד גיסא ועל כתיבה קולחת ב"שפה השווה לכל נפש", כדבריו, מאידך גיסא. עם מותו החודש, בגיל 80, "איבדה ספרות ידיעת הארץ את אחד מטובי נאמניה", ספד לו אליהו הכהן, חוקר הזמר העברי וחתן פרס ישראל, שהיה מקורבו.

שילר נולד בהונגריה ב–1938. במלחמת העולם השנייה נחלץ מציפורני הנאצים והיה בין הפליטים שנדחקו בבית הזכוכית המפורסם, שבו התרחש סיפור ההצלה הגדול של יהודי בודפשט. אביו נרצח בשואה. אמו שרדה. בגיל שבע עלה לארץ. תחילה התחנך בקיבוץ שפיים ולאחר שירות צבאי בנח"ל השתקע בשכונת בית הכרם בירושלים והשתלם כמורה דרך בהדרכת זאב וילנאי, מגדולי החוקרים של הארץ.

מאז התמסר כולו ללימוד עצמי של תחום ידיעת הארץ, מחוץ למסגרת האקדמית. "הוא צבר צעד אחר צעד ניסיון וידע, עד שהגיע למעלה של בר סמכא מיומן, שגילה בקיאות מפליגה בכל ענפי המשנה של חקר ארץ ישראל", אמר הכהן.

מדריכי טיולים שאסף אלי שילרצילום: אמיל סלמן

ב–1975 הקים את הוצאת הספרים "אריאל", שהוציאה לאור את כתב העת הנושא את שמה, בעריכתו של שילר, אשר גם כתב רבים מהמאמרים שפורסמו בו. כ–220 גיליונות של כתב העת יצאו לאור ברבות השנים. הוא עסק בנושאים מגוונים: גיאוגרפיה, היסטוריה, ארכיאולוגיה, החי והצומח, יישובים ואתרים נשכחים, העדות השונות בארץ, הכנסיות ועוד.

שילר הקדיש את כל זמנו, כוחותיו, מרצו וכספו לטיפוח הידע על ארץ ישראל ולהפצתו באמצעות "אריאל". הוא עשה זאת עם מעט מאוד עוזרים וללא תמיכה של גוף גדול כלשהו — ממשלתי או פרטי — אף שבפי קוראיו הרבים הפך בעצמו ל"מוסד לאומי". לצד כתב העת, הוצאת "אריאל" פירסמה גם עשרות ספרים. אלה כללו, בין היתר, תרגומים של ספרי זיכרונות ישנים (כמו אלה של אליזבט אן פין, אשתו של הקונסול הבריטי הראשון בירושלים במאה ה–19), הדפסה מחודשת של ספרים עבריים חשובים שאזלו מן השוק (כמו "קורות משפחה אחת" של רבקה אלפר) והוצאה לאור של מדריכי טיולים ישנים, שבהם ראה שילר כלי מחקרי רב ערך. לצד כל אלה פירסם שילר אלבומי תמונות היסטוריים מרהיבים.

חרף מפעל חייו, שנהנה מהערכה רבה בקרב רבים וטובים, שילר לא זכה להוקרה או להכרה ממלכתית כלשהי. ב–2012 הוענק לו פרס מיוחד מטעם כתב העת "עתמול" של יד בן צבי "על תרומה ייחודית להפצה לציבור הרחב של ידע ארץ ישראל ותרבותה". בנימוקים לפרס נכתב: "אין במדינת ישראל תופעה דומה בלימוד והפצת המעשה הציוני שביישוב הארץ ופיתוחה, הן על ידי פרסומים מחקריים מדעיים והן במאמרים  פופולריים".

שילר המשיך לעבוד עד יומו האחרון. רק בשנה האחרונה הוציא לאור כ–20 ספרים וחוברות בנושאים שונים, ובהם "ירושלים הבלתי ידועה" ו"מראות ונופים בירושלים". הגיליון האחרון של כתב העת, שטרם ראה אור, הוקדש לפועלו של האדריכל שמואל גילר, חוקר תולדות יפו. לצד זאת, על ערש דווי, בבית החולים, עסק שילר בהגהה על הספר האחרון שמסר לדפוס לפני מותו, פרי עטו של הכהן: מסעו של הצייר ואן דה ולדה בארץ ישראל בשנת 1852, הכולל למעלה מ–40 ציורים נדירים של נופי ארץ ישראל.

מדריכי טיולים שאסף אלי שילרצילום: אמיל סלמן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ