2018-1922 |

כולם צעקו 'הורֵיי' והתחלנו לרוץ: הצעירה שברחה מסוביבור

סלמה אנגל, יהודיה מהולנד, גורשה למחנה ההשמדה ממנו הסיכוי לחזור בחיים היה קלוש. ב-1943 אחזה בידיו של בעלה לעתיד, ורצה אל עבר החופש. לימים כיכבה דמותה בסרט "הבריחה מסוביבור". החודש נפטרה בארה"ב

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סלמה אנגל
סלמה אנגלצילום: המשפחה

ב–14 באוקטובר 1943 ניתן האות ופרץ מרד האסירים במחנה ההשמדה סוביבור בפולין הכבושה. המורדים, בהנהגתו של אלכסנדר פצ'רסקי, יהודי מאוקראינה, הצליחו לחסל כמה אנשי אס־אס בסכינים ובגרזנים, ופתחו במנוסה המונית. הם הצליחו לפרוץ את הגדרות ונסו אל היער הסמוך.

רבים מהם נרצחו או נתפסו שם בידי הגרמנים. אחרים הוסגרו או נרצחו בידי הכפריים שגרו בסמוך למחנה. בסיכומו של דבר 300 מתוך 600 אסירי המחנה הצליחו להימלט ממנו, אולם רק 50 מהם שרדו בשואה ונשארו בחיים. אחת מהם היתה סלמה אנגל.

אנגל היתה הצעירה מבין ארבעה אחים במשפחת ויינברג ההולנדית. היא נולדה ב–1922 בשם סרטיה (שרה) בכרונינגן, ובגיל שבע עברה עם משפחתה לעיר זבולה. הוריה, סמואל ואלידה, ניהלו שם מלון כשר שהיה פופולרי בקרב אנשי עסקים יהודים. ב–1940 הנאצים פלשו להולנד ואנגל ירדה למחתרת. ב–1942 היא נתפסה, גורשה למחנה המעבר וסטרבורק ומשם נשלחה למחנה ההשמדה סוביבור.

בסוביבור התמזל מזלה, ובמקום להישלח ישירות לתאי הגזים, כמו רוב האסירים שהגיעו למחנה, היא נשלחה לעבוד במיון בגדיהם של הנרצחים. היא היתה אז בת 20. בתום היום הראשון במחנה הגרמנים הכריחו אותה ואת חבריה לרקוד בזוגות לצלילי כינור, כדי לבדר את עצמם, כשברקע מיתמר עשן המשרפות. כך הכירה את בעלה לעתיד, חיים אנגל, יהודי מלודז' בפולין.

אנגל עם משפחתה (מימין: בעלה, חיים) אחרי המלחמה
אנגל עם משפחתה (מימין: בעלה, חיים) אחרי המלחמהצילום: המשפחה

כשפרץ המרד אחז חיים בידה ומשך אותה עמו אל החופש. "אמרתי לחיים, 'אני מפחדת'. הוא אמר לי, 'אין דרך חזרה'. ידענו שהמוות מצפה לנו אם ניתפס. שזה הסוף", סיפרה בראיון למוזיאון השואה בוושינגטון.

סלמה אנגל, 2010
סלמה אנגל, 2010צילום: FaceMePLS

לפתע שמעה צרחה שנדמתה לה כקולו של חזיר שחוט. היה זה איש האס־אס שנדקר בסכין בידי חיים. בעודו דוקר אותו, צעק חיים לחלל האוויר את שמותיהם של קרובי משפחתו שנרצחו. בהמשך, תחת אש מכונת ירייה, כשהם אוחזים ידיים, ברחו השניים, וניצלו.

"כולם צעקו 'הורֵיי', או משהו כזה, והתחלנו לרוץ. שמעתי יריות. כולם נפלו מסביבנו. שמענו מוקשים מתפוצצים. ראינו אנשים נהרגים. ורק רצנו, רצנו, רצנו", סיפרה. במשך שבועיים המשיכו לברוח, עד שמצאו מחסה אצל משפחת איכרים פולנית, שם שהו תשעה חודשים. לאחר מכן עשו דרכם להולנד.

עוד ביולי 1944 סיפרה אנגל לעיתונאים רוסים על זוועות המחנה שממנו ברחה. בכתבה שהתפרסמה תחת הכותרת "מפעל המוות בסוביבור" היא מסרה את העדות הראשונה על הנעשה שם. היא ובעלה גם העידו במשפטים נגד קצינים גרמנים, ועסקו בתיעוד ובהנצחה של קורותיהם במשך כל חייהם.

אביה של אנגל מת מוות טבעי במהלך המלחמה. אמה ושניים מאחיה נרצחו באושוויץ. אח נוסף שלה שרד במסתור.

מחנה סוביבור הוקם במארס 1942 יחד עם מחנות ההשמדה טרבלינקה ובלזץ. 250 אלף יהודים, רובם מפולין, הולנד וסלובקיה, נרצחו במחנה מאפריל 1942 עד אוקטובר 1943. הוא פורק לאחר המרד, והנאצים השמידו אותו עד היסוד וניסו להעלים את הראיות לקיומו. בשנים האחרונות, בחפירות ארכיאולוגיות שמבצע במקום יורם חיימי מישראל, נמצאו עשרות אלפי פריטים אישיים של יהודים שנרצחו בו.

בעת שעשו בני הזוג אנגל את דרכם להולנד מת תינוקם הראשון. בהולנד נולדו להם שני ילדים. הם פתחו חנות בגדים וחשבו להשתקע שם, אך בשל נישואיה לפולני, התנכלו לה הרשויות במולדתה, ואיימו לשלול ממנה את אזרחותה ולגרשה. ב–1951 היגרו השניים לישראל, אך ב–1957, אחרי מלחמת סיני, עברו לקונטיקט בארה"ב, שם שינתה את שמה לסלמה.

דמותה מגולמת בידי שחקנית בסרט הטלוויזיה "הבריחה מסוביבור" (1987). ב–2010 יצאה לאור הביוגרפיה שלה, "סלמה: האשה ששרדה את סוביבור", שלוותה גם בסרט תיעודי באותו השם. באותה שנה, כשממשלת הולנד התנצלה בפניה על יחסה, אמרה כי אינה סולחת. ואולם את תואר האבירות מהמלכה הסכימה לקבל. עם מותה החודש, בגיל 96, נותר בחיים ככל הנראה רק אדם אחד שברח מסוביבור, סמיון רוזנפלד, שחי בישראל. בעלה של סלמה מת ב–2003. היא הותירה אחריה בת, בן, ארבעה נכדים ושמונה נינים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ