עופר אדרת
עופר אדרת
ניצולי שואה מלוב חוזרים ממחנה ברגן בלזן, 1945
ניצולי שואה מלוב חוזרים ממחנה ברגן בלזן, 1945 צילום: יד ושם
עופר אדרת
עופר אדרת

לפני ארבע שנים ציין מאיר כחלון, שהיה יו"ר מרכז הארגונים של יהודים יוצאי ארצות ערב והאיסלאם, הישג היסטורי. בתום מאבק ארוך הכירה ישראל באופן רשמי בסבל שלו, של משפחתו ושל עוד מאות אלפי יהודים, שגורשו או ברחו מלוב, מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, איראן, סוריה, עיראק, תימן ומצרים ערב הקמת המדינה ואחריה.

"עד היום דיברו על פליטות ערבית ולא על פליטות יהודית. היום אנחנו מציינים את יום הזיכרון להנצחת הגירוש של יהודי ארצות ערב", קרא אז כחלון בקול נרגש בנאום שנשא במרכז דהאן באוניברסיטת בר־אילן, שם התקיים בפעם הראשונה טקס תחת הכותרת "יציאה, הגירה, גירוש ועקירה".

המועד שבו מצוין מאז יום הזיכרון לגירוש של יהודי ארצות ערב הוא 30 בנובמבר, יום אחרי כ"ט בנובמבר, אז התקבלה החלטת האו"ם על חלוקת הארץ והקמת המדינה היהודית. "ארצות ערב לא קיבלו את תוכנית החלוקה של האו"ם, והחלו פרעות ביהודים. אנחנו רוצים לזכור את היום הזה כיום הנכבה של יהודי ארצות ערב", אמר אז כחלון ל"הארץ". "זו לא רק הנכבה של הפלסטינים — זו גם הנכבה שלנו — יהודי ארצות ערב שגורשנו ונשחטנו", אמר.

מאיר כחלון
כחלון. "זו לא רק הנכבה של הפלסטינים — זו גם הנכבה שלנו"צילום: דודו בכר

כחלון נולד ב–1938 בטריפולי בירת לוב, שם התקיימה עד 1948 קהילה יהודית שמנתה 40 אלף איש. אביו, שלום כחלון, בא לשם מהעיר אל־ח'ומס בצפון־מערב לוב, והתחתן עם אמו של מאיר, מרגלית גיטה לבית פדלון. דודו מצד אביו היה ראש הקהילה היהודית בזוארה, על גבול תוניסיה. אחד מאבותיו היה הרב החכם בנימין כחלון.

"למדנו עברית. הציונות היתה בדמנו עוד בלוב, בקהילה בת 2,500 שנה", אמר. כשהיה בן שמונה, אחותו הגדולה לימדה אותו את מילות השיר "דונם פה ודונם שם", שיר הילדים שחיבר יהושע פרידמן ("אֲסַפֵּר לָךְ הַיַּלְדָּה, וְגַם לְךָ הַיֶּלֶד, אֵיךְ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲדָמָה נִגְאֶלֶת: דּוּנָם פֹּה וְדוּנָם שָׁם, רֶגֶב אַחַר רֶגֶב — כָּךְ נִפְדֶּה אַדְמַת הָעָם מִצָּפוֹן עַד נֶגֶב").

אמו של כחלון נהרגה בשואת יהודי לוב ב–1942. "באו לקחת את אבי למחנות עבודה. אמי לא רצתה לפתוח את הדלת. הגרמנים והפשיסטים האיטלקים נתנו מכה לדלת, אמי נפלה ואחרי יום נפטרה", סיפר. בהמשך ברחה המשפחה מטריפולי בעזרת תשלום שוחד, ומצאה מחסה בזוארה. "היהודים כבר לא הרגישו עצמם בטוחים בלוב, אבל המשיכו לחיות, לבנות ולעבוד", סיפר. ב–1945 נרצחו 133 מהם בפרעות טריפולי, שבהן נשרפו בתי כנסת ונהרסו מאות בתי עסק יהודיים.

ב–1949, כשהיה בן 11, יתום מאם, עלה לישראל עם אביו ואחיו הקטן באונייה "קוממיות". תחילה הגיעו אל "שער העלייה", ומשם נדדו בין מקומות יישוב שונים — מעברת פרדס חנה, מושב עלמה ומושב שובה עד שהתמקמו במושב אחיסמך שיסדו יוצאי יהדות לוב.

בארץ גילה, לדבריו, כי המדינה דחקה הצדה את ההיסטוריה המשפחתית שלו ושל רבים אחרים שבאו ממדינות ערב. "היינו תמיד במקום השני בחשיבות. במערכת החינוך לא ביקשו ממני לספר את הסיפור של אבא או אמא. לא דאגו שאלמד אותו. זה כאב לי. רגזתי שדיברו רק על הפרעות, הסבל והשואה של יהודי אירופה, ולא על השואה שלנו", אמר ל"הארץ". "נכון, מספר היהודים שנרצחו מאתנו קטן מזה שבפולין — אבל לא יכול להיות שלבחינות הבגרות למדו על פרעות קישינב ולא הזכירו את הפוגרומים ביהודי ערב. גם בלוב לקחו אנשים למחנות, גם יהודי לוב הסתתרו וסבלו".

כחלון למד בכפר הנוער בן שמן. לאחר שירותו הצבאי עסק בחינוך ובהדרכת נוער. בהמשך השתלב בפעילות ציבורית וכלכלית ענפה, בין היתר במושבים ובהסתדרות. לצד זאת, עסק בהנצחה של יהודי לוב ובסיוע לבני הקהילה. בין היתר עמד בראש התאחדות וארגון יוצאי לוב, היה ממקימי מוזיאון יהודי לוב באור יהודה ודאג לרווחתם של יהודי לוב שנרדפו בשואה.

כחלון נפטר בשבוע שעבר, והותיר אחריו את אשתו מלכה, חמש בנות, 13 נכדים ונכדות ושישה נינים ונינות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ