בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2019-1922

העולה מפולין שייצר פגזים לדווידקה

"עשינו מעשים כאלה שלאויב לא היה רגע מנוחה מאתנו", התגאה גדליה ברוינק על שירותו בבריגדה היהודית. לאחר ששב לארץ הקים את מפעל "החורט" ותרם למאמץ המלחמתי. החודש נפטר כמעט בן 97

8תגובות
עובדי "החורש", בהם גדליה ואברהם ברוינק, 1959
המשפחה

ב–1946, בתום מלחמת העולם השנייה, חזר גדליה ברוינק משליחותו באירופה כלוחם בבריגדה היהודית. כעת התפנה לנצל את החוש הטכני המפותח שלו, ופתח עם אחיו אברהם את בית המלאכה "החורט" בדרום תל אביב. "מסגריה מכנית לעבודות חרטות, מסגרות והלחמה", נכתב בשלט של בית המלאכה הזעיר, שביצע בין השאר "תיקונים בחלקי אוטומובילים".

האחים ברוינק תרמו גם למאמץ המלחמתי בארץ. כך הם החלו לייצר בחלקו האחורי של המבנה צר המידות של בית המלאכה לייצר פגזים לדווידקה — המרגמה העברית הראשונה. "מדי יום ביומו היינו מייצרים כ–20 פגזים לדווידקה, ומתוך הנאה מיוחדת היינו יוצאים אל שפת הים כדי לנסותם", סיפר גדליה ברוינק לעיתון "הבֹקר". "התפוצצות הפגזים דומה היתה למפעל הפיס. אחד היה מתפוצץ, שלושה היו עקרים. אך העיקר שההרגשה שלנו היתה מצוינת. חשבנו שאנו עושים משהו רציני למען המדינה".

ברוינק כחייל בבריגדה היהודית
המשפחה

לימים ניטש ויכוח בין ארכיון צה"ל לבין ברוינק בשאלה היכן שמור הפגז הראשון של הדווידקה. לפי עדותו של ברוינק, שצוטטה בכלי התקשורת בשנות ה–60, הפריט ההיסטורי נשמר ברשותו.

במלחמת העצמאות ברוינק הצטרף לחיל החימוש של צה"ל, ותרם מניסיונו המקצועי. לאחריה שב לבית המלאכה והרחיב את פעילותו. "לא ידענו שום חכמות. הבינונו שאנו חייבים לעבוד ולהתאמץ, אחרת לא נצליח להחזיק מעמד בשוק. עמלנו במשך 18 שעות ביום, בקושי יכולנו לחשוב על השינה והארוחות", סיפר אחיו, אברהם.

ברוינק (מימין), במפעל "החורט"
המשפחה

כעת התמקדו בייצור מלחציים. "התחלתי לייצר כלי עבודה וכלים חדשים בשיטות ייצור חדשניות, וייצאתי אותם לכל רחבי תבל", סיפר ברוינק. ב–1963 קיבל את פרס קפלן של המכון לפריון העבודה והייצור על שיפור שיטות הייצור, תוך שמירה על "חישול רוח צוות" והוזלת מוצרים. לימים עבר המפעל לחולון. ב–1979 זכה ברוינק בתואר "יצואן מצטיין", וב–1994 הוענק לו תואר יקיר התאחדות המלאכה והתעשייה.

ברוינק נולד ב–1922 בבנדין שבפולין, למשפחה מסורתית. אביו, יוסף, היה כובען ועסקן בתנועת "המזרחי". אמו, רחל, בעלת בית מלאכה לתפירה. בצעירותו היה חניך בתנועת השומר הדתי. באפריל 1939, כמה חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, עלתה המשפחה לארץ ישראל על סיפון האונייה "טרנסילבניה", בזכות סרטיפיקט שקיבל האב. "כמעט כל תושבי העיר באו להיפרד מאתנו", כתב ברוינק בזיכרונותיו.

"החורט" בתל אביב
המשפחה
"החורט" בתל אביב
המשפחה
גדליה ברוינק במפעל "החורט"
המשפחה

המשפחה התמקמה בתל אביב, שם למד ברוינק בבית הספר המקצועי "מקס פיין" ועבד במפעל מתכת. "התברכתי בחוש טכני מפותח, והצלחתי לתקן מכשירים מורכבים ומסובכים", סיפר. כשהגיעו הדיווחים על הזוועות של הנאצים באירופה, הוא התנדב לצבא הבריטי כדי להילחם בגרמנים במסגרת הבריגדה היהודית. "עמדנו יפה במבחן, ועשינו מעשים כאלה שלאויב לא היה רגע מנוחה מאתנו, לא ביום ולא בלילה", התגאה ברוינק במכתב ששלח להוריו בתום המלחמה.

"זהו, אין צורך לפחד. השונא המאוס לא יקום עוד לעולם. השמש תזרח למען כל האנושות ובפרט למען עמנו הנרדף. הבה נקווה שגם אנחנו נהנה מחופש ומעצמאות כמו כל עמי תבל, וארץ ישראל תהיה לבית ולמדינה עבור כל אחינו ואחיותינו", הוסיף. "זאת שמחה טבולה ביגון, על אלה מעמנו שלא זכו לרגע היסטורי זה. הלוואי ונזכה למדינה יהודית", השיבה לו אחותו, אהובה, מתל אביב.

"החורט" זכה להצלחה רבה. באלבום התמונות של ברוינק מתועדים ביקורים של שרים וראשי ממשלה שבאו להתרשם מעבודתו. ברוינק המשיך לעבוד גם שנים רבות אחרי גיל הפרישה. המפעל נסגר ב–2010. בנו, ליאור, המשיך את דרכו בענף, והקים את מפעל "זרועות ברקן".

את קורותיו בבריגדה תיאר ברוינק בספרו "מכתבים מהבריגדה היהודית". בעשוריו האחרונים התקרב לדת, ובגיל 74 הצטרף לישיבת "נתיבות עולם" והיה לזקן התלמידים בה. הוא נפטר בחודש ינואר, חודשים ספורים לפני שמלאו לו 97, והותיר אחריו את אשתו, ציפורה, שלושה בנים ובת, נכדים ונינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו