עופר אדרת
עופר אדרת
עוזי ויזל
עוזי ויזלצילום: Etan Tal
עופר אדרת
עופר אדרת

הצ'לן הנודע עוזי ויזל חש כי חי בזכות תהפוכות הגורל. רק במקרה לא הצטרף הפלמ"חניק מחטיבת הראל לחבריו במחלקת הל"ה, אשר נפלו במלחמת העצמאות בדרכם לגוש עציון. "ברגע האחרון נזכרו כי עברתי קורס ספורט וקראו לי להדריך את המגויסים הראשונים של צה"ל", סיפר לימים לתמר אבידר ב"מעריב". "היתה לי אז אכזבה מרה לראות את כל החבר'ה שלי יוצאים לג'וב ואני נשאר כמדריך ספורט".

אחרי המלחמה כעס על חבריו המוזיקאים, שנותרו בחו"ל ולא הצטרפו להגנת המולדת במלחמה. יותר מכך נפגע מהמדינה, שקיבלה אותם בזרועות פתוחות לאחר היווסדה. "הוא חדור תחושה צורבת כי עוול נעשה בכך שהמדינה מקבלת בסבר פנים יפות כל ישראלי, אמן ושאינו אמן, החוזר למולדת לאחר שנעדר ממנה בשעת מבחן", נכתב ב"מעריב". "כואב לו לעוזי, משום שאצלו, כאצל רבים מחבריו הלוחמים, חרתה המלחמה צלקת עמוקה".

הוא לא היסס להשתמש במלים חריפות ביותר נגד המשתמטים, כדבריו. "כשם שאין מזמינים לארץ את האמנים ששיתפו פעולה עם הנאצים, להבדיל, לא היתה הממשלה צריכה להתיר הופעת אמנים שלא חזרו הנה בימי מלחמת השחרור", אמר. לימים עזב אף הוא את הארץ. בחודש שעבר נפטר באוסטרליה, שם התגורר בעשורים האחרונים.

הוא נולד בתל אביב ולמד צ'לו מגיל תשע. "למדתי ללא לחץ. אותי לא הכריחו לנגן ארבע שעות ביום. שיחקתי עם החברים כאוות נפשי", סיפר. הוא למד בתיכון חדש, שירת בפלמ"ח ולאחר מכן למד פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית לצד לימודיו באקדמיה למוזיקה. לאחר מלחמת העצמאות התלבט אם להמשיך בעיסוקו כספורטאי (הוא שיחק בנבחרת ישראל בכדורעף), אך בחר להתרכז בצ'לו וחזר לנגן בתום שנתיים של הפסקה. הוא המשיך ללימודים בארצות הברית, שם למד אצל הצ'לן היהודי־האמריקאי הנודע ברנרד גרינהאוס. בהמשך למד אצל הצ'לן, המנצח והמלחין פבלו קזאלס בצרפת, אך ברח, לדבריו, כעבור חודשיים, כי הרגיש שעליו להתפתח בדרך אחרת מבחינה מוזיקלית.

"הוא אינו פדגוג אשר הולך עם האישיות של התלמיד. אצלו עליך לחקות אותו. וכך לאחר חודש אתה נעשה קזאלס קטן, והיו שם סביבו הרבה קזאלסים קטנים, אך ההעתק כידוע חיוור מן המקור", אמר. "הרגשתי שאני נחנק. המצאתי תירוץ כלשהו וחזרתי לתל אביב".

כששב לארץ לימד באולפן למוזיקה בעין חרוד, והופיע בפסטיבל הנוער במוסקבה ב–1957, שם זכה בפרס שני. אחר כך הצטרף לסגל המורים באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב ובשנים 1965–1997 היה פרופסור מן המניין והעמיד תלמידים מוצלחים רבים. ב–1983 התמנה למנהל המוזיקלי של תזמורת בני הקיבוצים. נוסף למשרתו בתל אביב הופיע כפרופסור אורח וכמנחה של כיתות אמן ברחבי העולם, וכשופט בתחרויות בינלאומיות.

מודעה להופעה של ויזל ובנו, ארנן, 1979
מודעה להופעה של ויזל ובנו, ארנן, 1979צילום: הספריה הלאומית

ויזל היה גם אחד ממקימי רביעיית תל אביב, רביעיית מיתרים שנוסדה ב–1960. נגניה היו ילידי העיר העברית הראשונה ומכאן שמה. כשלושה עשורים הופיעו יחד בהצלחה רבה בישראל ובעולם. לצד זאת הוא הופיע כסולן עם תזמורות וברסיטלים ברחבי העולם, והרבה לבצע יצירות בנגינת בכורה ולהקליט יצירות של מלחינים ישראלים. הוא הופיע עם אמנים ידועים, בהם דניאל ברנבוים, יצחק פרלמן, פנחס צוקרמן, יהודי מנוחין, לוקאס פוס וזובין מהטה.

ויזל היה לימים אחד מבכירי המוזיקאים הישראלים. ב–1996 הוענק לו התואר "אביר הצ'לו" מטעם אוניברסיטת אינדיאנה. ב–2007 קיבל את פרס שר התרבות על מפעל חיים בתחום המוזיקה. מאז 1998 ועד מותו, בינואר, התגורר עם משפחתו בסידני שבאוסטרליה ועסק בנגינה ובהוראה בקונסרבטוריון למוזיקה. ביתו היה מוזיקלי. רעייתו, אביבה לוסטיג־ויזל (בתה של הפסנתרנית עליזה שמוקלר־הס ואלמנתו של הפסנתרן משה לוסטיג), היא נגנית נבל. בנם, ארנן, הוא פסנתרן. "תענוג להיווכח כי הילד אינו הולך נגדנו אלא עמנו. אני מכיר אנשים שאינם מוכנים לשמוע את המוזיקה הזאת", אמר ויזל בחיוך כשבנו היה פעוט.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ