בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2019-1930

הקומוניסט היהודי שהביא לנו את האינטרנט

בזכות מחקריו של ז'ורס אלפרוב, חתן פרס נובל שמת בשבוע שעבר, הואצה מהפכת המידע. הרשימה כוללת את פיתוח הטלפונים הסלולריים וה-DVD."בלעדיו אי אפשר היה להעביר את כל המידע מהלוויינים לכדור הארץ", אמרו עליו בוועדת הנובל

18תגובות
אלפרוב ופוטין, 2000
ויקיפדיה

ז'ורס אלפרוב היה חלומה של כל אמא יהודיה: תחילה כיהן כחבר פרלמנט ובהמשך זכה בפרס נובל. הדור הצעיר חייב לו הרבה: המחקר שלו אחראי לשורת המצאות שימושיות למדי, כמו טלפונים סלולריים, תקשורת לוויינית ונגני די-וי-די. ואולם עבור מדינת היהודים הוא נחשב ל"פספוס". בהיותו קומוניסט עד יומו האחרון, הוא לא עלה לארץ, אלא נותר ברוסיה. אולי מסיבה זו מותו בגיל 88, לפני שבוע, שהגיע לכותרות העיתונים החשובים בעולם, בהם ניו יורק טיימס וושינגטון פוסט, לא צוין באופן מיוחד בישראל.

אלפרוב נולד ב-1930 עיר ויטבסק שבבלארוס, אזור בעל נוכחות יהודית בולטת, שם נולדו, בין היתר, ש. אנ-סקי (מחבר "הדיבוק"), ראש המוסד איסר הראל, שופטת העליון ומבקרת המדינה מרים בן פורת והצייר מרק שאגאל. אמו, אנה ולדימירובנה, הייתה ספרנית. אביו, איוואן קרפוביץ' אלפרוב, היה חייל בצבא האדום וקומוניסט נאמן, שהחל כפועל והפך למנהל בתי חרושת. בעקבות מישרות הניהול של האב נדדה המשפחה ברחבי ברית המועצות. לבנם הבכור, אחיו של ז'ורס, קראו הוריו מרקס על שם קרל מרקס. לבנם השני קראו ז'ורס על שם המנהיג הסוציאליסטי הצרפתי ז'אן ז'ורס. במלחמת העולם השנייה נהרג מרקס בעת שירות בצבא האדום.

אחרי המלחמה עבר ז'ורס לעיר לנינגרד (היום סנט פטרסבורג) והחל ללמוד פיסיקה. מ-1953 עבד במכון המחקר הגדול והחשוב "יופה", שמתמחה בפיזיקה ובטכנולוגיה. אחרי שסיים את הדוקטורט בפיזיקה ובמתמטיקה, ב-1970, התקבל כעמית ובהמשך כחבר באקדמיה הרוסית למדעים, מונה למנהל מכון יופה, לדיקן הפקולטה לפיזיקה וטכנולוגיה של האוניברסיטה הטכנית של סנט פטרבורג, לסגן נשיא האקדמיה הרוסית למדעים ולנשיא המרכז המדעי שלה בסנט פטרבורג.

אלפרוב - דלג

באותן שנים הגיע לשיאו "מרוץ חימוש" מדעי בין ארה"ב לברית המועצות. "סייענו לפתח את הארץ. המדינה היתה צריכה אותנו, לצבא ולתעשיה. בגלל מסך הברזל היינו צריכים לפתח הכל לבד", אמר לימים. אלפרוב התגאה כל אימת שהצליח להקדים את הישגיהם של עמיתיו האמריקאים. עם זאת, לימים הודה כי מדענים משתי המעצמות שיתפו פעולה גם תוך כדי המלחמה הקרה בקידום מחקריהם. מי שהקשה על כך היו דווקא הפוליטיקאים והביורוקרטים. כך, למשל, קיבל פעם פרס יוקרתי בארה"ב, אך יציאתו לשם סורבה בידי ממשלתו, והוא נאלץ לקבלו בדואר. "הייתי צריך לחתום להם על אישור שקיבלתי 40 גרם זהב", סיפר. בהזדמנות אחרת, נאסרה יציאתו לארה"ב משום שהתקשה להסביר לפקידת בקונסוליה את עיקרי מחקרו, ועורר את חשדה.

ב-2000 היה אחד משלושת החוקרים שקיבלו את פרס נובל בפיזיקה (לפני כן קיבל את פרס לנין, הגבוה מסוגו בתחום המדעים בברית המועצות). עם אחד מהם, מדען אמריקאי, חלק רבע מהפרס הכספי. החצי השני הוענק למדען אחר. "בלי אלפרוב, אי אפשר היה להעביר את כל המידע מהלוויינים לכדור הארץ או לקשר את בין הערים באמצעות כל כך הרבה קווי טלפון", אמר אז אחד מחברי האקדמיה המלכותית השבדית, הגוף שבוחר את זוכי הפרס.

אלפרוב
ביתה הנבחרים הרוסי

בהענקת הפרס הוא הוגדר כאחד מחלוצי חקר המוליכים למחצה, חומרים שיש להם שימושים רבים באלקטרוניקה. מחקריו הובילו להאצת מהפכת המידע המודרנית, עם פיתוח מכשירים כמו מחשבים, טלפונים ניידים, נגני תקליטורים וקוראי ברקוד לצד טכנולוגיות כמו רשת האינטרנט ותקשורת לוויינית. "כל מה שנוצר בידי בני האדם, נוצר בזכות המדע", אמר אחרי שקיבל את פרס נובל. "המדע המודרני, שהחל לפני 300 שנה, הוא עוד צעיר, והוא עוד יתקדם", הוסיף בהזדמנות אחרת.

עם קבלת הפרס הצטרף אלפרוב לקבוצה מיוחסת: כ-20% ממקבלי הנובל לאורך השנים היו יהודים, אף כי חלקם באוכלוסיית העולם הוא 0.2% בלבד. ואולם אחרי הזכייה שמר על כבודה של מולדתו ואמר: "אין ספק שזה סמל להכרה הבינלאומית של הפיזיקאים הסובייטיים והרוסים שלנו. כבר פתחנו את השמפניה".

לצד עיסוקו המדעי, ניסה כוחו גם בפוליטיקה. ב-1995 היה ממקימי מפלגת "רוסיה ביתנו", שתמכה ברפורמות ליברליות וייצגה את הפקידות הבכירה ואולם בהמשך הצטרף לרשימה של המפלגה הקומוניסטית. הוא ישב בפרלמנט הרוסי מ-1995. הוא מת ב-1 במרץ והותיר את אשתו תמרה ושלושה ילדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו