בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2019-1923

ההיסטוריון שהקים אוניברסיטה והתאכזב

פרופ' שלמה סימונסון, מחשובי חוקרי יהדות איטליה ואחרון המוהיקנים מאוניברסיטת תל אביב, כעס על האקדמיה שהעדיפה "מקצועות חומרניים שהם היום באופנה" גער בסטודנטים "חסרי היכולת בהבנת הנקרא" והשווה את עבודתו לזו של שופט

19תגובות
סימונסון, 1985
המשפחה

"בוודאי אינני מתלונן על אריכות ימי, אולם אליה וקוץ בה", כתב פרופ' שלמה סימונסון, ממקימי אוניברסיטת תל אביב. "בדרך כלל אדם מת לפני שמפעלות חייו נהרסות. לדידי התרחש הדבר כל עוד אני חי ועיני רואות וכלות". ביקורתו הופנתה כלפי המוסד האקדמי שהקים, אשר לטענתו הזניח את מדעי הרוח כדי לקדם ולעודד "מקצועות חומרניים שהם היום באופנה".

סימונסון נולד ב–1923 בברסלאו. ב–1933 עלה לארץ עם משפחתו. "טבילת אש ראשונה עברתי מיד עם דריכת רגלי על אדמת יפו", תיאר. "השבאב הערבי קידם את פני במטר אבנים, אבל לא ידע שיש לו עסק עם לוחם מנוסה בקרבות רחוב ממין זה בגרמניה".

המשפחה התמקמה בחיפה, שם מת אחיו מדלקת ריאות. סימונסון למד בבתי ספר דתיים והתלונן על רמת הלימודים. לימים סיפר על "הסכם" בינו ובין מוריו, שבמסגרתו הם העלימו עין מכך שבמקום להקשיב להם הוא קורא ספרים מתחת לשולחן. "קראתי את מרבית 2,000 הספרים שהביא עמו אבא מגרמניה. הם כללו את הספרות וההגות האירופית מימי יוון ורומא עד ימינו".

סימונסון בהנחת אבן פינה לבניין רוזנברג למדעי היהדות, אונ' תל אביב
המשפחה

לאחר התיכון השתומם כששמע כיצד דוד בן־גוריון מאיץ בתלמידים להירתם למאמץ המלחמתי. "לאחר שהבוגרים 'ביזבזו' את שנות חייהם עד אותו מועד בלימודים הגיעה העת שיעשו משהו מועיל למען העם והמולדת", ציטט אותו סימונסון. ה"נקמה" לא איחרה לבוא. ב–1946 פגש את בן־גוריון בהר הצופים. "לא התאפקתי ושאלתי אותו, 'מה לכוהן בבית הקברות?'" סיפר.

את לימודיו האקדמיים החל במלחמת העולם השנייה באוניברסיטה העברית. את עבודת הגמר, על הכנסייה הקתולית והממלכה הצלבנית בירושלים, כתב בבתי הקפה "אלנו" ו"עטרה". במלחמת העצמאות שירת ביחידת "מערכות" שתיעדה את הקרבות. ב–1952 השלים את הדוקטורט באוניברסיטת לונדון, על רבי יהודה אריה ממודנה.

עוד כתבות בנושא

כששב לארץ הצטרף לקבוצה של מקימי אוניברסיטת תל אביב, שעם חבריה נמנו יעקב גליל (בוטנאי), משולם גרול (פילוסוף), צבי יעבץ (היסטוריון), חנן מאיר (ביוכימאי) והיינריך מנדלסון (זואולוג). "הזהירו אותי מפני יציאה למדבר, נעדר ספרייה ואביזרי מחקר", סיפר, "כאשר סיכויי הכישלון מרובים מאלה של ההצלחה". במהלך הזה הוא גם הכעיס אנשי אקדמיה ירושלמים, שראו בו מתחרה. סימונסון הקים את החוג להיסטוריה של עם ישראל, את המכון לחקר התפוצות, את בית הספר למדעי היהדות ואת הספרייה המרכזית באוניברסיטה.

סימונסון
המשפחה

בזיכרונותיו כתב: "'הצלחת' בית הספר העברי להוציא מתוכו חסרי יכולת בהבנת הנקרא, בעלי ליקויים בהבעה בעל פה ובכתב ובערות מדהימה באלף־בית של תולדות העם והארץ, מעוטי ידע על עמים וארצות, הכתה אותי כל פעם בתדהמה מחודשת".

הוא התלונן כי "סטודנטים רבים ניסו להמשיך את השיטות הפסולות מימי בית הספר, לימודים שלא לשמם, שימוש בתקצירים שגויים ו'הוצאת ציונים', כאשר לאחר הבחינה לא נותר במוחם כי אם זיכרון קלוש של מה שאמורים היו ללמוד". לדבריו, "הואיל וחלק לא מבוטל מבין אלפי בוגרי/בוגרות החוג היו למורים, הם הנציחו את הרעה החולה ושתלו אותה בדורות שבאו אחריהם".

בניסיון לקרב את התלמידים אל תחום ההיסטוריה הוא יזם את פרסום כתב העת "עת־מול" החל ב–1975. לסימונסון, ששלט בחוג ביד רמה והוגדר על ידי חלק מעמיתיו "יהודי קשה", היו לא מעט אויבים.

הוא היה מחשובי החוקרים של תולדות יהודי איטליה ושל עמדות האפיפיורות כלפי היהודים בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת. לעתים גם השתתף בעצמו באירועים שנכנסו לספרי ההיסטוריה. בצעירותו, למשל, היה ממייסדי "שורת המתנדבים" שנאבקה בשחיתות השלטונית. בהמשך, כחייל מילואים, השתתף בכיבוש ירושלים ב–1967.

את עבודת ההיסטוריון הִשווה לזו של שופט. "אני השופט, שצריך להחליט מי אשם ולנמק את החלטתי. אני מנתח את הנתונים שהובאו בפני ואת מידת האמינות שלהם ובמקרים מסוימים אני נאלץ לומר, סליחה, אינני יודע".

הוא נפטר בחודש מארס, והותיר את אשתו, גבריאלה, שלושה ילדים ושישה נכדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו