שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עופר אדרת
עופר אדרת
רזין
רזיןצילום: פרס א.מ.ת
עופר אדרת
עופר אדרת

פריצת הדרך המדעית שפרופ' אהרן רזין היה שותף לה כמעט וזיכתה אותו בפרס נובל לרפואה. במחקר שביצע ב–40 השנים האחרונות עם עמיתו באוניברסיטה העברית, פרופ' חיים סידר, התגלה המנגנון שבאמצעותו "יודעים" תאי הגוף לקרוא את המידע המקודד בגנים, ובהתאם לכך להרכיב את האיברים השונים בגוף האדם עוד בהיותו עובר. המחקר סייע להבנת הסיבות למחלות שונות ולפיתוח תרופות ממוקדות לטיפול בהן. רזין, פרופסור לביוכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים, מהחוקרים הבולטים בתחום בעולם כולו, מת השבוע בגיל 84 והותיר אחריו את סידר, שותפו לדרך המחקרית החלוצית בעשורים האחרונים.

רזין נולד בתל אביב ב-1935 להניה ויחזקאל, שעלו לארץ ב-1926. הוא גדל בפתח תקוה ובצה"ל שירת בגולני. בתחילת הקריירה האקדמית שלו למד פיסיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית. בהמשך פנה לביוכימיה, וב-1967 סיים את הדוקטורט שלו בתחום. בשנות ה–70 החל שיתוף הפעולה הפורה, החלוצי ופורץ הדרך שלו עם פרופ' סידר.

"השאלה ששאלנו היתה איך יכול להיות שהאדם מתחיל כתא אחד ומתפתח לאורגניזם רב־תאי, שבו כל התאים עושים דברים שונים", הסביר בעבר סידר. תגליתם המדעית הגדולה היתה מנגנון "מתילציית הד־נ־א" - מערכת שמסמנת לתא אם לקרוא אינפורמציה מסוימת או להתעלם ממנה, ובכך מסדירה את תהליך ההתפתחות של גוף האדם.

כדי להבין את חשיבות התגלית הזאת יש לזכור שלכל התאים בגוף יש עותק מלא של הד־נ־א, ואולם תא באוזן צריך מידע אחר מזה שצריך תא בעין או תא המייצר אינסולין בלבלב. רזין וסידר גילו כיצד יודעים התאים להפעיל רק את החלקים שנחוצים להם ולהשתיק אחרים, כך שגנים ייחודיים לכבד, למשל, יהיו פעילים רק בכבד ולא ברקמת הלב.

פרופ' סידר מימין ופרופ' רזין משמאל.
פרופ' רזין (משמאל) ופרופ' סידרצילום: חזי חוג'סטה, האוניברסיטה העברית

"ניקח לדוגמה את הקשתית של העין, שם מיוצר חלבון שקובע את צבע הקשתית. המשפט הגנטי שקובע את צבע העין נמצא בכל התאים, אבל בכל המקומות מלבד הקשתית הוא עבר מתילציה, כלומר, לד־נ־א נצמדה קבוצת מתיל שמנעה את ביטוי החלבון. בקשתית המשפט הזה לא עבר מתילציה", הסביר סידר בראיון לניר חסון ב"הארץ".

התגליות שלהם הניחו את היסודות לענף האפיגנטיקה ("מעל לתורשה"), החוקר שינויים בחומר התורשתי שאינם תלויים בשינוי רצף הד־נ־א, אלא קשורים לסימון המפעיל או משתיק רצפים גנטיים ומושפעים מהצורך של הגוף, מתנאי הסביבה וגם מזיכרונות ביולוגיים מהדורות הקודמים, בהם אפילו חוויות פיסיות ונפשיות של הורינו וסבינו.

בשפה פשוטה יותר, אפשר לומר שהשניים גילו את המנגנון שבאמצעותו התאים יודעים לקרוא את הד-נ-א ולפרש אותו. המנגנון לא משנה את הטקסט הגנטי, אלא מהווה מעין "טעמי מקרא", שבלעדיהם לא ניתן יהיה לקרוא את הטקסט.

תחום המחקר הזה קשר בין תהליכי ההתפתחות העוברית והתפרצות מחלות. כשהעובר מגיע לשלב ההתמיינות וגופו מתחיל ליצור רקמות שונות זו מזו במאפייניהן, נפתחת הנעילה של גנים שונים בהתאם לתפקיד שהם מקבלים ברקמה. אותו מנגנון נעילה, התברר, מעורב גם בהתפתחות מחלות כמו סרטן.

צוות המחקר שלהם ביקש לברר אם תהליך הנעילה מתרחש באופן אקראי, כפי שמוטציות מתרחשות, או בעקבות "הוראה מגבוה". קבוצת המחקר שהובילו פיתחה שיטה המאפשרת לסרוק אלפי גנים על מנת לזהות אילו מהם ננעלים בגידול סרטני נתון. הם מצאו מאות גנים שנעולים בסרטן וגילו מאפיינים משותפים לכולם. "הממצאים האלה הדהימו אותנו כי המשמעות שלהם היא שהגנים האלה בעצם 'נבחרו' להינעל, מה שאומר שבתאים הסרטניים קיימת הוראה לנעילת גנים מסוימים שתורמים להפיכת התא לסרטני", אמר סידר ל"הארץ".

שני החוקרים היו מועמדים בעבר לפרס נובל לרפואה וזכו בפרס ישראל, פרס וולף, פרס א.מ.ת, פרס גרדנר למחקר ביו־רפואי ופרס לואיזה גרוס הורוביץ לביולוגיה ולביוכימיה של אוניברסיטת קולומביה. "תרומותיו של פרופ' רזין... הפכו לנכסי צאן ברזל, והן כלולות בספרי הלימוד הבסיסיים בביולוגיה", כתבו עליו השופטים כשהוענק לו פרס ישראל.

רזין הותיר אחריו את אשתו, ורדה לבית ויטנברג, לשעבר אחות ראשית לבריאות הציבור, ילדים ונכדים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ