עופר אדרת
עופר אדרת
תמר מרוז. קיימה ראיונות עומק וכתבה כתבות צבע על אנשי רוח ותרבות רבים
תמר מרוז. קיימה ראיונות עומק וכתבה כתבות צבע על אנשי רוח ותרבות רבים
עופר אדרת
עופר אדרת

תמר מרוז, כתבת מוסף "הארץ" במשך כרבע מאה, מתה ביום ראשון בגיל 86 ממחלה. מרוז, שגרה ביפו, הותירה שני ילדים, יובל ויורם.

מרוז נולדה ב–1933 בירושלים, בת לפרופ' גדעון ויטנברג, מומחה לפרזיטולוגיה מהאוניברסיטה העברית, ולסרפינה לבית פרופר. היא למדה ביולוגיה באוניברסיטה העברית ואמנות ואדריכלות בבית הספר הגבוה לאמנות שימושית בפריז.

בין 1967 ל–1990 היתה עיתונאית ב"הארץ", למעט כמה שנים שבהן מילאה שליחויות בצפון אמריקה מטעם מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית. בעשורים אלה פורסמו מאות כתבות שלה, כמעט מדי שבוע, במוסף "הארץ". מרוז, שהיתה כתבת מוערכת ופופולרית מאוד, עסקה בנושאים רבים ומגוונים, בהם היסטוריה, נוסטלגיה, תרבות, אמנות, ספרות וחברה. כתבותיה היו עמוקות ועשירות והותירו רושם רב.

מרוז לצד פול פרנק, ב-1972
מרוז לצד פול פרנק, ב-1972צילום: Moshe Brakha

בין כתבותיה הבולטות היו תחקירים וראיונות רבים בנושאים היסטוריים. הרשימה הארוכה כוללת תחקיר על רצח ארלוזורוב, שחשף עדויות גנוזות על טיוח החקירה, כתבה על חייו ומותו של טרומפלדור וכן כתבות על מבצעי הצלה מתקופת השואה, שיירת הל"ה, דמותו של אליעזר בן יהודה, נתן אלתרמן, פרשת לבון, לוחמת הפלמ"ח האגדית ברכה פולד ועוד.

לצד זאת, קיימה ראיונות עומק וכתבה כתבות צבע על אנשי רוח ותרבות רבים בהם זלדה, סימון דה בובואר, אידה פינק ודליה רביקוביץ. היא פרסמה כתבות על ציירים ואמנים, בהם מרדכי ארדון, אבל פן, נחום גוטמן, יוסל ברגנר, אביגדור אריכא ובוריס שץ. ב–1978 ראה אור ספרה, "תל אביב יפו: סיפורה של עיר". לצד זאת, כתבה גם תסריטים וביימה סרטים תיעודיים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ