ההיסטוריון שנתן 97 לעבודה על "טבח טנטורה"

פרופ' קייס פירו מעוספייה היה המנחה של תדי כ"ץ בתזה השנויה במחלוקת שכתב באוניברסיטת חיפה. הוא הגן עליה גם אחרי שנפסלה ואת המדינה תקף על כך שהיא מנסה "לדכא את הסנטימנטים הערביים" של הדרוזים. החודש מת בן 75

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
קייס פירו
קייס פירו
עופר אדרת
עופר אדרת

במשך עשרות שנים הנחה ההיסטוריון הדרוזי פרופ' קייס פירו עשרות סטודנטים בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה. פירו נחשב לחוקר פורה ומוערך, אך על הקריירה שלו העיב סטודנט אחד, שסיבך אותו בפרשה שחרגה מגבולות האקדמיה אל מחוזות הפוליטיקה והמשפט.

בשנות ה–90 היה פירו המנחה של תדי כ"ץ, שכתב עבודת מ"א שממנה עלה כי חיילי צה"ל טבחו בתושבי הכפר טנטורה ב–1948. "פירו העניק לי בשפע מעצותיו המאלפות ומניסיונו הרב", כתב כ"ץ בעבודתו. ממצאי העבודה פורסמו בתקשורת, ובתגובה ותיקי חטיבת "אלכסנדרוני" תבעו את כ"ץ על הוצאת דיבה. בבדיקה התברר, כי כ"ץ שם בפי כמה ממרואייניו דברים שלא אמרו. בהסכם פשרה חזר בו מטענתו. עבודתו נפסלה.

פירו ספג ביקורת על התנהלותו כמנחה. "מסכת הראיות שכ"ץ ביסס עליה את עבודתו התמוטטה בינתיים כמו קמפיין בחירות של שמעון פרס; זה צריך להטריד גם את הפרופסור שלו, שכיבד את העבודה הזאת בציון 97", כתב תום שגב ב"הארץ". לדבריו, חלק מהציטוטים בעבודה "היו צריכים לעורר תמיהה" אצל פירו, "שכן ספק אם יש בין הכפריים הערבים הישישים רבים שישתמשו בלשון כזאת, והדעת נותנת שהמדובר בתזה של כ"ץ עצמו". לביקורת הצטרף גם פרופ' יואב גלבר, שכתב: "המנחים והשופטים שמחו כל כך על 'ממצאיו' של כ"ץ, שנתנו לו פרס על התוכן והתעלמו מן הכשלים המתודולוגיים".

פירו דחה את הביקורת. "התזה שהסעירה את האוניברסיטה ראויה לציון שקיבלה. מדובר באחת מעבודות המ"א הטובות שנכתבו בחוג", כתב, והאשים את מבקריו בפוליטיזציה של דיון היסטורי. הוא השיב למבקריו, כי הם נעדרים "הבנה בסיסית של מתודולוגיית ההיסטוריה האורלית", וכי "לא לקחו בחשבון את ההנחה המקובלת שכל חומר היסטורי ניתן לאינטרפרטציות רבות".

פרופ' אילן פפה, עמיתו מאוניברסיטה, אמר השבוע: "קייס עשה עבודה מצוינת. איש לא היה יכול להכין אותו למה שאירע אחר כך". לדבריו, "מה שהפתיע את כולנו היתה תגובת האוניברסיטה, שסירבה להגן על תלמיד... והותירה אותו לבד מול מנגנון שלם של עורכי דין, צבא ומשת"פים מטעמם". לדברי פפה, "היה קשה למרצה בן מיעוטים במציאות הזו לעמוד לצד תלמידו".

 אילוסטרציה
דרוזים בישראל. פירו טען שהממשלה מרחיקה אותם מהערבים

פירו, בן הכפר עוספייה, נולד ב–1944. הוא שירת בגדוד הדרוזי בצה"ל, ולאחר מכן למד באוניברסיטת חיפה היסטוריה וספרות ערבית. את לימודי הדוקטורט השלים בניס. מ–1982 לימד באוניברסיטת חיפה. בין 1997 ל–2000 עמד בראש החוג להיסטוריה של המזרח התיכון. תחומי המחקר שלו היו היסטוריה כלכלית־חברתית ותרבותית של המזרח התיכון, בעיקר של סוריה ולבנון, תוך דגש על מיעוטים, בהם הדרוזים. "הוא הצטיין בגישה מקורית ועצמאית, ולא הלך בתלם", אמר עמיתו לחוג, פרופ' יוסי בן ארצי. "הוא היה היסטוריון פורה מאוד, הראשון שיגיע לקומת החוג והאחרון שיעזוב אותה", אמרה פרופ' פרומה זקס, עמיתתו.

פירו מתח ביקורת מקורית על יחסה של ישראל לדרוזים, וטען כי היא מנסה לכפות עליהם הפרדה מהערבים, תוך יצירת תרבות דרוזית נפרדת, כדי לשרת אינטרסים פוליטיים ישראליים. "כדי לדכא את הסנטימנטים הערביים והפלסטיניים בקרב הדרוזים, מעצבי המדיניות הישראלים ניסו באופן סיסטמטי לעצב מחדש את המסורת הדרוזית מ–1948, לזהות דרוזית שחלקה ממוצאת", כתב. כך, לדוגמה, הוא טען כי "לאליטה הדרוזית ולשלטונות הישראליים היה אינטרס משותף בעידוד פולחן ייחודי, שנלווה להופעתה של מסורת מדומיינת". כתוצאה מכך, בין היתר, "מקומות קדושים קטנים הוסבו למקדשים גדולים, ומיני אירועים ומשתאות אומצו כמועדים רשמיים קדושים לדרוזים", כתב.

"שיח שכירי חרב", כינה פירו את יחס המדינה לדרוזים, וטען כי הן נציגי השלטון והן נציגי העדה עושים שימוש ציני בביטויים כמו "ברית דמים", וקושרים בכך בין שירות צבאי לדרישה לשוויון. "אני קורא לדרוזים להיזהר ממלכודת זו, שמטרתה להפריד בין מאבקכם למאבק הכוחות הדמוקרטיים של ערבים ויהודים, שרוצים שוויון לכל האזרחים", כתב. פירו מת החודש ממחלה, והותיר אחריו משפחה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ