"החליטו להתנקם ולהתנקש" |

נהגת האמבולנס שסייעה להתנקש בשר הבריטי

בשעות היום שירתה יפה תבואה בצבא הבריטי. בלילות - היתה חברה במחתרת לח"י. ב-1944 גויסה למשימה שנכנסה לספרי ההיסטוריה: ההתנקשות בלורד מוין. הסיבה: "הוא נתן למעפילים היהודים לטבוע". בשבוע שעבר נפטרה

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
כרזה לגיוס לצבא הבריטי, מבוססת על דמותה של יפה גרינברג (תבואה)
כרזה לגיוס לצבא הבריטי, מבוססת על דמותה של יפה גרינברג (תבואה)צילום: נחלת הכלל

ב-1944 גויסה יפה גרינברג (לימים: תבואה) למשימה חשאית ביותר, שהכניסה אותה לספרי ההיסטוריה. מפקדיה במחתרת לח"י החליטו לזעזע את העולם ואת האימפריה הבריטית בפרט, באמצעות ההתנקשות בחיי השר הבריטי לענייני המזרח התיכון, הלורד מוין, כנקמה על התעמרות הבריטים במעפילים.

תבואה נולדה ב-1923 למשפחת גרינברג בעיירה סקורני בבסרביה. בראשית שנות ה-30 עלתה לארץ, והתיישבה בחיפה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייסה לחיל הנשים בצבא הבריטי, ושירתה כנהגת אמבולנס בבסיס במצרים. במקביל, בחשאי, היתה פעילה בלח"י תחת שם המחתרת "אילנה", והבריחה נשק לארץ ישראל וחומרי תעמולה מהארץ למצרים.

יפה גרינברג, לימים תבואה, במדי הצבא הבריטי במצרים
יפה גרינברג, לימים תבואה, במדי הצבא הבריטי במצריםצילום: https://lehi.org.il/?p=2567

ב-1944 יוסף גלילי, מפקד לח"י בקהיר, בחר בה לתפקיד המסוכן של הקשרית של לוחמי המחתרת, אליהו חכים ואליהו בית צורי, בפעולת ההתנקשות בלורד מוין. "אחרי מה שקורה באירופה, מגיע אונייה, ואף אחד לא מוכן להציל אפילו יהודי אחד? מה זה? נותנים להם לטבוע? זה משהו כל כך מזעזע. החליטו להתנקם ולהתנקש בלורד", אמרה לימים לפרויקט התיעוד "תולדות ישראל".

קרדיט: "תולדות ישראל"

בין היתר, היא התלוותה לסיורי המעקב אחר מוין, והשתתפה בבחירת הזירה המיועדת להתנקשות - בביתו בשעת מנוחת הצהריים. 

באחד הימים אף נסעה ללוות את חכים בפירמידות, שם התאמן בקליעה. כשחזרו כמעט התגלו, כשהנשק של חכים בלט בעודם עומדים בתחנת הרכבת התחתית. "פגישותינו נערכו לפי כללי החשאיות. חכים היה ממתין לי כל פעם בבית קפה אחר. הייתי נכנסת לקפה, יוצאת מייד, כאילו לא מצאתי שם את המבוקש. חכים היה יוצא בעקבותיי ומצטרף אליי ברחוב. בינתיים הלכו ונשלמו ההכנסות להתנקשות", סיפרה. "בידי אליהו חכים היתה תמונה של מוין. היו למוין פני שועל ארוכים, קלים לזיהוי, אולם מזכירו היה דומה לו במקצת, ולעתים היה קשה להבחין בין השניים", העידה לימים.

"שני האליהו" בתמונה המפורסמת ממשפטם
"שני האליהו" בתמונה המפורסמת ממשפטםצילום: נחלת הכלל

הבעיה הגדולה ביותר שניצבה לפתחם היתה שאלת הנסיגה לאחר ביצוע ההתנקשות. תבואה הציעה לחכות להם עם האמבולנס הצבאי שלה, ולהבריחם לתחנת הרכבת. היא היתה אמורה גם לספק להם את הדרכונים המזויפים, שעמם היו אמורים להימלט ממצרים, ברכבת שיוצאת לתל אביב.

מתעניינים בהיסטוריה? מצויין. הצטרפו אלינו לקבוצת חובבי ההיסטוריה של קוראי "הארץ", "נקמת הארכיון".

בסוף אוקטובר היא יצאה לחופשה בת שבוע בארץ. תבואה ושני האליהו ("הבחורים", בפיה) קבעו להיפגש שוב ביום ראשון, 5 בנובמבר, בשעות הערב, לקראת ההתנקשות למחרת. לצד נשק, הבריחה כעת גם מכתבים משני הלוחמים למפקדה הראשית. חכים גם ביקש ממנה להביא לו את האקדח המועדף עליו לשם ביצוע ההתנקשות. בדרכה לארץ, בשיירת משאיות, נקלעה לסופת חול, שעיכבה את הגעתה. התרמיל, בו נשאה את הנשק, נגנב ממנה במהלך המסע. כשהגיעה ליעד, נכנסה למועדון החיילים, שם נדהמה לקרוא את כותרת העיתון הראשית על כך שהלורד מוין נורה למוות. על מיטתה שאלה את עצמה אין ספור פעמים מדוע לא חיכו לה. בהמשך התברר, כי שני האליהו חיסלו את הלורד מוין, אך שוטר מצרי על אופנוע דלק אחריהם, והם נעצרו.

הלורד מוין, השר הבריטי לענייני המזרח התיכון
הלורד מוין, השר הבריטי לענייני המזרח התיכוןצילום: collections of the Imperial War Museums

השניים הועמדו לדין במצרים. "אנו מאשימים את הלורד מויין ואת ממשלתו ברצח אלפים מאחינו ומאחיותינו, בגזלת מולדתנו...על כן אנוסים היינו לקחת את הצדק לידינו...", אמר חכים. ב־22 במרץ הועלו לגרדום.

כמה חודשים לאחר הוצאתם להורג הבריטים חשפו את חוליית הלח"י בקהיר. גם תבואה נתפסה, נחקרה ונשלחה לכלא בית לחם, שם ישבה במשך שנתיים. בדרכה לחקירות חלפה על פני קבר רחל. "דיברתי אליה, אמרתי לה, 'את אמא שלי'. זה נתן לי עידוד וחיזק אותו. הרגשתי שייכת", סיפרה לפרויקט התיעוד "תולדות ישראל". כששוחררה שבה לעירה, חיפה, כאן הכירה את בעלה לעתיד, ישראל תבואה, אף הוא איש לח"י.

ישראל, שנולד בווילנה, עלה לארץ ב-1937 באותה האוניה עם עולה הגרדום לעתיד, שלמה בן-יוסף, שבהשראתו התגייס חכים למחתרת. בשנות המנדט הבריטי נאסר על יהודים לתקוע בשופר בתפילת הנעילה בצאת יום הכיפורים. צעירי בית"ר ובהמשך האצ"ל והלח"י סירבו להשלים עם גזרה זו. ב-1938 נבחר ישראל לתקוע בשופר ליד הכותל המערבי. הוא עשה זאת ובתגובה נעצר, הוכה ונשלח למאסר של כמה חודשים.

במלחמת העצמאות התגייסו בני הזוג תבואה לגדוד 82, חטיבה 8 (שריון). יפה קיבלה דרגת סמל ומונתה לתפקיד אחראית על החיילות. היא השתתפה בכיבוש שדה התעופה לוד בתפקידה כנהגת אמבולנס. ישראל השתתף בכיבוש באר שבע. בתום המלחמה התחתנו. הם נמנו על הגרעין  המייסד של תנועת התחייה. ישראל נפטר ב-1997. יפה – בשבוע שעבר.



מתעניינים בהיסטוריה? מצויין. הצטרפו אלינו לקבוצת חובבי ההיסטוריה של קוראי "הארץ", "נקמת הארכיון".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ