2019-1924

העפלה אווירית, מסתערבי שב"כ ומצוד אחר קצין ס"ס: החיים הסוערים של סמי מוריה

ב-1947 הוא העלה עשרות יהודים מעיראק על מטוס שנחת ליד הכנרת. ב-1953 שלח עולים מארצות ערב להיטמע ביישובים ערביים, ולהקים שם משפחות. מייד אח"כ סייע ללכוד איש ס"ס שהתגייס לצה"ל וריגל למצרים. אחרי מות

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יחידת המסתערבים של הפלמ"ח, 1948
יחידת המסתערבים של הפלמ"ח, 1948צילום: ארכיון ההגנה
עופר אדרת
עופר אדרת

אוהבים היסטוריה? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק החדשה "נקמת הארכיון"

95 שנות חייו של שמואל (סמי) מוריה, שנפטר השבוע, יכולות למלא ספר עב כרס ורב מעללים. בין פרקיו: ארגון מבצע ההעפלה האווירי הראשון, הקמת יחידת המסתערבים הסודית של השב"כ, שחבריה הקימו משפחות עם נשים ערביות ולכידתו של איש ס"ס שהסתנן לצה"ל וריגל עבור מצרים. שמואל מוריה נולד בבצרה בעיראק ב-1924 כסמי מועלם. כשהיה בן שש מת אביו ומוריה הפך ל"אבי המשפחה" - שכללה את אמו ושלוש אחיותיו - והחל לפרנס אותה במכירת עפרונות וסכיני גילוח ובהמשך בהברחת סחורות מעיראק לאיראן. במקביל, הצטיין בלימודיו בבית הספר אליאנס, עד שעזב אותו כדי להתמקד בעבודה.

בצעירותו היה ממקימי המחתרת הציונית בעיר ובהמשך עבר לבגדד, שם ריכז את העלייה הלא חוקית מטעם "המוסד לעלייה ב'". מ-1947 החל לארגן בריחות נועזות של עולים חדשים תוך שימוש בדרכונים מזויפים, תשלום שוחד לפקידי ממשל עיראקים וחציית גבול בלתי חוקית.

שמואל מוריה, 1955
שמואל מוריה, 1955צילום: שמואל מוריה

בקיץ אותה שנה היה ממארגני מבצע ההעפלה האווירית המיתולוגי מעיראק לארץ - מבצע מייקלברג (שנקרא על שם שני הטייסים האמריקאים, בוגרי מלחמת העולם השנייה, מייקל ו-וסנברג). תפקידו של מוריה היה לקשר בין שליחי "המוסד לעלייה ב'" מהארץ, שאירגנו את המבצע בפיקודו של שלמה הלל, לימים שר בישראל, למחתרת היהודית בעיראק. "טירוף, שיגעון, סיפור מהשמים", אמר לימים כשנזכר במבצע.

בסוף אוגוסט 1947, שיגר מוריה מברקים לנציגי המחתרת ברחבי עיראק, בדרישה לשלוח לבגדד "חבילות צמר", "שקי אגוזים", "שקי שקדים" ו"חבילות משי" – שמות קוד לגברים ולנשים. בהמשך, הוא והלל אספו את הטייסים מבית המלון בבגדד אל שדה התעופה. לאחר מכן, בזו אחר זו, מכוניות, שאירגן מוריה, פרקו את העולים בקרבת השדה, ואלה הסתננו אליו.

מוריה היה הנהג של המכונית האחרונה, בה נסעה גם ארוסתו, וכמעט פספס את הטיסה.  "התקרבתי לשדה ופתאום ראיתי מאות גמלים, בגודל שהשטן לא ברא, חוסמים לי את הכביש. לא ידעתי אם לרחם על עצמי, על הנוסעים או על העולים שכבר ממתינים בשדה התעופה", סיפר. בלית ברירה, נאלץ להמתין לגמלים שיפנו את הכביש. ברגע האחרון הוא הספיק להגיע למטוס.

אחת העולות שהוברחו למטוס היתה שושנה ארבלי-אלמוזלינו, לימים שרת הבריאות בישראל. "הגענו לשדה התעופה. מישהו אמר 'אחרי' והלכנו אחריו בלי לדעת לאן. היה שם חושך מצרים. פתאום ניתנה הפקודה: 'ארצה פול'. כולנו נשכבנו על הארץ, שהיתה מכוסה קוצים, אחד ליד השני. הרגשתי יד אוחזת בי, מרימה אותי באוויר ומשליכה אותי למטוס החשוך כמו שק תפוחי-אדמה", סיפרה.

"כשהאורות נדלקו היתה שמחה כזו, שרק התעצמה כשנפתחה הדלת של תא הטייס. מתוכו יצא שלמה הלל וכולנו קראנו בשמו המחתרתי: 'אבו-יוסוף, אבו-יוסוף'. לא האמנו שזה הוא. עם שחר ראינו את הכנרת, התחלנו לשיר את שירי רחל, והדמעות זלגו מהעיניים. זה היה הרגע המאושר בחיי", אמרה. העולים, 50 במספר, הונחתו ביבנאל ליד הכנרת, חרף התנגדות המנדט הבריטי. באותה שנה הוביל מוריה גם שיירה רגלית של עשרות עולים שצעדו ברגל מבגדד לארץ, דרך ירדן.

המחלקה הערבית

ב-1949 גויס לשב"כ בידי איסר הראל. תחילה שירת במחלקה הערבית, שעסקה בסיכול ריגול של מדינות ערב בישראל. ב-1953 הקים את יחידת המסתערבים הסודית. לימים אמר בראיון ליוסי מלמן, שחשף את פעילותה: "זה לא יירשם כאחד הפרקים המפוארים שלנו".

היחידה, שמנתה כעשרה לוחמים, הורכבה מעולים חדשים מארצות ערב, שעברו הכשרה מיוחדת ונטמעו באוכלוסיה הערבית בערים ובכפרים בישראל. "המסתערבים של היום מופיעים בכפר או בעיר ערבית, מחופשים למקומיים, למבצע אחד. בסוף הפעולה הם שבים לנוחות היחסית בבסיס. מסתערב אמיתי, בשבילי, זה אחד שחי כמו ערבי, בסביבה ערבית, מקים בית, משפחה", אמר מוריה.

במקום אחר סיפר על גיוס המשרתים ביחידה: "המראה שלהם היה צריך להיות מתקבל על הדעת, כדי שיוכלו להיטמע בקהילה הערבית בלי לעורר חשד. חלקם בחרתי בעצמי: צעירים, שהיו מוכנים להקריב את הכל למען המדינה, אפילו להתנתק ממשפחותיהם לתקופה ארוכה".

הכשרתם כללה לימודי דת, במסגרתם מוריה שינן איתם את הקוראן, וכן לימוד הניב הפלסטיני המקומי. לצד זאת, התמקצעו במודיעין, מעקבים, התחמקות ממעקבים, אלחוט וכתב סתרים. כחלק מההיטמעות של המסתערבים בשטח, חלקם אף נישאו לנשים מוסלמיות, והקימו איתן משפחות, מבלי שסיפרו להן על זהותם האמיתית. "כששלחנו אותם למשימה לא פקדנו עליהם להתחתן, אבל לשני הצדדים היה ברור שיש ציפייה כזאת, ושזה יעשה את העבודה יותר טוב", אמר מוריה.

ב-1959 פורקה היחידה. חבריה סבלו במשך שנים רבות מההשלכות של פעילותם. מוריה הסביר: "מאחמד אתה צריך לפתע לשוב ולהיות יוסי. ואתה צריך לספר את האמת לאשתך. שלא רק שאינך הלאומן הערבי שהעמדת פנים שאתה, ושאותו היא העריצה, אלא שאתה יהודי. משפחות נפרדו ונקרעו. ומה עם הילדים?".

עוד הוסיף: "זאת הייתה טרגדיה של משפחות. לא הייתי רוצה להיות במקומן של אותן הנשים, אבל היינו חייבים לעשות זאת. אני זוכר שאמרתי לאחת הנשים, 'גברתי, בעלך הוא לא מוסלמי הוא יהודי. הוא אוהב אותך, אבל לא מוותר על המשפחה שלו. תבואי למדינת ישראל, תחיי כיהודיה, תגדלי את הילדים שלך כיהודים ואנחנו נדאג לך עד גיל 120'. האישה לא ענתה, היא פשוט התעלפה".

"ילדי המסתערבים  חוו טראומה מאוד חזקה בילדותם. הם היו בערך בני 5 – 6 כשהתגלתה האמת והם נאלצו לוותר על הזהות הערבית שלהם. הם גם היו חייבים  לנתק את הקשר עם המשפחות המוסלמיות של אימותיהם. תאר לעצמך: 'יום אחד אתה אחמד, למחרת – רוני'. זאת הייתה טרגדיה של משפחות".

בסיכומו של דבר, היכה על חטא. "למעשה, מהר מאוד התברר שלא באמת היינו צריכים את המסתערבים האלו. היה לנו ממשל צבאי. הערבים היו סגורים ומסוגרים והיה קל לשלוט עליהם. היו גם הרבה משתפי פעולה. משת''פים. הערבים היו מובסים  ולכן היו מוכנים להלשין אחד על שני בתמורה לרישיון עבודה או אישור יציאה לשטחים. יכולנו להשיג כל מידע שרצינו גם בלי  להקריב אף אחד, בלי לשנות את גורלות האנשים ולשלם על כך מחיר כל כך כבד".

פרשה מסעירה נוספת בה היה מעורב נראית אף היא כלקוחה מסרט הוליוודי. ב-1955 הוא יצא בשליחות המוסד לגרמניה כדי ללכוד את אולריך שנפט, גרמניה ששירת בס"ס, התגייס לצה"ל בזהות בדויה, ובהמשך גויס כמרגל עבור מצרים. מוריה התחזה לקצין מודיעין עיראקי, נפגש עם שנפט בגרמניה, התיידד עמו, וגייס אותו, כביכול, לרגל אחר ישראל עבור עיראק. לאחר כניסתו לישראל, נעצר שנפס, נשפט ונשלח למאסר.

בשנות ה-60 עמד מוריה בראש שלוחת "המוסד" בפאריס. בהמשך עבד כעורך דין. אשתו, שולמית, נפטרה ב-2013. לזוג היו שלושה ילדים.

אוהבים היסטוריה? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק החדשה "נקמת הארכיון"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ