עופר אדרת
עופר אדרת
ליאונס
ליאונסצילום: המשפחה
עופר אדרת
עופר אדרת

מאות יהודים הולנדים שרדו את השואה בזכות גבורתו של מקס ליאונס היהודי, "ניקו" בשמו המחתרתי. "לא עלתה על דעתנו כל אפשרות אחרת", אמר כשנשאל בגיל 90 מדוע סיכן את חייו כדי להציל יהודים אחרים. "לעולם לא צריך לחפש סיבה טובה לעשות את הדבר הנכון".

ליאונס נולד ב–1921 ברוטרדם למשפחה חילונית. חמש שנים לאחר מכן עבר עם משפחתו לוורבורג. הוא היה בן 18 כשהגרמנים פלשו להולנד ב–1940. תחילה קיוו הוריו כי לא יאונה להם כל רע, אך אט אט התבדו. על קירות הבית כתבו אלמונים "יהודי מסריח". שלוש שנים אחר כך ירד ליאונס למחתרת, כשהסיר את הטלאי הצהוב. הוא מצא מסתור בכפר ניולנדה בצפון הולנד, אצל משפחה הולנדית. בזהותו החדשה, כפרוטסטנטי, הצטרף למחתרת לצדו של ארנולד דואווס, בנו של כומר, שפעל תחת פיקודו של יוהאנס פוסט, פעיל מחתרת שנרצח לבסוף בידי הנאצים.

ארנולד דאואס
ארנולד דאואסצילום: בית לוחמי הגטאות

בשנתיים האחרונות למלחמה ליאונס ודואווס שיתפו פעולה במבצע נרחב להצלת יהודים. בין היתר, הם שיכנעו משפחות הולנדיות לקבל יהודים לביתן, והפצירו ביהודים מאמסטרדם לעזוב את העיר ולמצוא מקלט בכפר. לאחר שהביאו את היהודים למקום מבטחים, הם דאגו להם למזון, לביגוד ולמסמכים מזויפים. מבצע ההצלה מתואר בספרו של מרדכי פלדיאל, "להציל את עצמנו: מצילים יהודים בשואה" (באנגלית, הוצאת אוניברסיטת נברסקה).

לא בנקל הסכימו ההולנדים לפתוח את בתיהם בפני הפליטים היהודים. "תנסו בבקשה לשבוע אחד. לא? ליום אחד? יומיים? לילה?", נהג ליאונס להפציר בהם. "בבקשה, יורד גשם, קחו אותם ללילה אחד ומחר נבוא לקחת אותם", אמר במקרים אחרים, ולא מילא את הבטחתו. "שיקרנו על ימין ועל שמאל, אבל זה עבד. רבים זכו במקום מסתור בסופו של דבר", אמר. לימים הכיר "יד ושם" בכל תושבי ניולנדה כבחסידי אומות עולם.

ליאונס, לאחרונה, בבית כנסת באמסטרדם, בחתונה של נכדתו
ליאונס, לאחרונה, בבית כנסת באמסטרדם, בחתונה של נכדתוצילום: המשפחה

"היינו עסוקים ממוקדם בבוקר ועד מאוחר בלילה... אף פעם לא ישנו באותו מקום", סיפר ליאונס. "פעלנו בכל תנאי מזג אוויר — גשם, רוח, שלג, קרה... יותר מפעם אחת נרטבנו עד לשד עצמותינו, אבל לא יכולנו לעצור גם בגשם שוטף. תמיד היינו קצרים בזמן". פעילותם העמידה אותם בסכנת חיים תמידית. "בגסטאפו ידעו עלינו, והיו נחושים לתפוס אותנו", אמר; הנאצים אף הציעו פרס כספי על ראשו.

באחת הפעמים שיחקו באש. זה קרה כשליוו במונית נערה יהודייה בשם מרים אל דירת המסתור שמצאו בעבורה. לפתע עצרו אותם שני גברים וילד. הגבר האחד היה לבוש במדי המשטרה הגרמנית, השני היה סוכן מוכר של הגסטאפו, שהתמחה בהסגרת יהודים. הילד לבש את מדי תנועת הנוער ההיטלראית. הם היו בדרכם למסיבה, וביקשו טרמפ. אלא שהיתה בעיה אחת: לא היה מספיק מקום בין הנערה היהודייה, המציל היהודי ואיש המחתרת ההולנדי. מרים נחלצה לעזרתם, והציעה לילד מהנוער ההיטלראי לשבת על ברכיה. את הנסיעה הזאת ליאונס לא שכח לעולם.

משפחת רוט בהולנד, 1942. חיים - הקטן ביותר, ללא הטלאי הצהוב
משפחת רוט בהולנד, 1942. חיים - הקטן ביותר, ללא הטלאי הצהובצילום: יד ושם

אחד היהודים שהציל ליאונס הוא חיים רוט, יליד אמסטרדם. "באה אשה מהמחתרת ההולנדית לקחת אותנו, שלושה אחים. העבירו אותנו לכפר הקטן, שחלק גדול מתושביו הצילו יהודים, בפעולה יזומה", סיפר לימים בעדותו. בזמן שהסתתר ליאונס הקפיד לבקר אותו, למרות הסיכון הרב שבכך. בימי הולדתו אף הביא לו ממתקים.

אחרי המלחמה דואווס נישא לאחת הנשים שהציל, היגר עמה לישראל והקים כאן משפחה. ב–1965 הוכר כחסיד אומות עולם. הוא עבד כאדריכל נוף, ולקראת סוף ימיו שב למולדתו, שם מת ב–1999.

ליאונס התאחד בתום המלחמה עם משפחתו, ששרדה במסתור. הוא גר באמסטרדם, שם הקים סוכנות ביטוח. ביום הולדתו ה–90, לפני שבע שנים, העניק לו רוט אות גבורה מטעם "הוועדה להוקרת הגבורה של יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה", אשר הוקמה על ידיו.

ליאונס הלך לעולמו החודש, בגיל 97, שלושה שבועות אחרי אשתו. הם הותירו אחריהם שני ילדים ושישה נכדים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ