2019-1924 |

"נסיעה נעימה": היהודי שהנאצים חגגו את עזיבתו

"דר שטירמר" פירסם ב-1935 תמונה בה נראה ה"ליפט" של משפחת לורך מנירנברג, שהיתה בדרכה לירושלים. יעקב לורך היה לימים לאיש מדע וחינוך, שמתח ביקורת על המערכת, ששוכחת שהתלמיד "אינו ארון שמכניסים לתוכו ידע בקופסאות שימורים"

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שער "דר שטירמר" עם ה"ליפט" של משפחת לורך
עופר אדרת
עופר אדרת

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק: "נקמת הארכיון: חובבי ההיסטוריה של הארץ"

ב–1935, כאשר הורע מצבם של יהודי גרמניה, היגרו ד"ר מקס (מרדכי) וד"ר חנה לורך מנירנברג לירושלים. את רכושם — רהיטי עץ איכותיים, צ'לו ופסנתר — ארזו בארגז עץ גדול ("ליפט"). תצלום שלו פורסם בשער עיתון התעמולה הנאצי "דר שטירמר", ותחתיו נכתב בשמחה לאיד "מאחלים לכם נסיעה נעימה". מקס, עורך דין במקצועו, היה קצין תותחנים בצבא הקיסר הפרוסי, שחזר ממלחמת העולם הראשונה פצוע ומעוטר. למשפחתו היה עסק לצורפות ולכלי כסף, שהיה הספק הרשמי של בית המלוכה הבווארי. חנה לבית ויסמן היתה ד"ר לספרות. לזוג נולדו שלושה ילדים — וולפגנג (יעקב) הבכור נולד ב–1923; פריץ (נתנאל), דיפלומט ומזכיר הכנסת (על שמו רחוב בירושלים); ורותי, שנהרגה לימים בהיותה חיילת בתאונה בצריפין.

המשפחה התיישבה בשכונת רחביה בירושלים. יעקב למד בגימנסיה העברית ועבד בשירות המטאורולוגי של חיל האוויר הבריטי, ששכן בראש כנסיית נוטרדאם. בעבודה זו החל להתוודע אל הטבע. עם ידיעותיו במורס — שרכש בשירות המטאורולוגי — שירת במלחמת העצמאות והיה אלחוטאי. את לימודיו הגבוהים החל בפקולטה לחקלאות ברחובות ואת הדוקטורט עשה במחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית. הוא עסק בסיסטמטיקה (החלוקה הפנימית בתוך עולם הצמחים לסוגים, מינים וכד'), בפיזיולוגיה (התהליכים שצמחים עוברים) ובחקר מאובני צמחים. לצד זאת, התעניין גם ביחסי הגומלין בין בני האדם לטבע, דוגמת ההכרה באלמוגים בהיותם בעלי חיים, האופן שהחזזיות מתוארות בתקופות שונות או איך חילחלה האידיאולוגיה הנאצית לספרי המדע.

"לורך נמנה עם קומץ מבוטל של אנשים שאכפת להם. מכתביו התדירים למערכות העיתונים, המשוחים בהומור האופייני לו ובלא מעט סרקזם, מקיפים, אפשר לומר, את מרבית תחומי הפעילות האנושית", כתב עליו צבי ינאי בכתב העת "מחשבות". בייחוד התעניין בחינוך. בין השאר ערך את המהדורה העברית לכתבים הביולוגיים של אריסטו, פירסם עם הסופרת גלילה רון־פדר את סדרת ספרי "החלוצים", שעסקו בממצאים גדולים, והיה ממייסדי עיתון הילדים "פשוש". הוא גם היה מראשוני המורים בחל"ד (חינוך לשוחרי דעת), פרויקט שהפגיש ילדים עם המדע.

את ביקורתו על מערכת החינוך ביטא במונח "מערכת החינוק". לטענתו, שיטות הלימוד בארץ חונקות את המוטיווציה של התלמידים ומבזבזות את הפוטנציאל שלהם. בייחוד התנגד לשינון חומר הלימוד. "עובדות הן אמנם היסוד של כל מקצוע, אך שוכחים שהתלמיד אינו ארון שמכניסים לתוכו ידע בקופסאות שימורים. התלמיד הוא יצור דינמי, שיש לנסות ולהעניק לו את המוטיווציה, את הסקרנות ואת הביטחון העצמי שיאפשר לו לעשות את דרכו בחיים בכוחות עצמו", כתב.

בהיותו איש מדע הוא מתח ביקורת גם על האופן שבו מלמדים את מדעי הטבע. "שוכחים את ההבדל המהותי בין בעיה מדעית לבעיה הלקוחה ממציאות החיים", טען. לדוגמה, כשמלמדים על מלחמת הקיום הדרוויניסטית, שחלה במקורה על בעלי החיים, התלמידים עלולים להסיק שהטיפוסים האלימים — גם בחברה האנושית — הם המתאימים ביותר להיוותר בחיים. התוצאה, לדבריו, היא "שיר הלל לאלימות וליכולת להסתדר בכל מחיר". ב–1979 תירגם לעברית והוציא לאור את "הספר האדום הקטן של התלמידים", ספר חתרני ומחתרתי שכתבו מורים מדנמרק, שעסק בזכויות תלמידים, בסמים, במין ובביקורת על עולם המבוגרים.

גם על האקדמיה מתח ביקורת וסירב להצמיד את תוארו האקדמי לשמו. "התואר יוצר מין היפנוזה אצל אנשים מן השורה, כביכול יש לבעלי התארים מונופול על החשיבה הרציונלית. אנו, הנוגעים בדברים, יודעים שאדם נעשה אצלנו פרופסור פשוט מפני שלא נמצא ראוי ממנו. ושפרופסור לכימיה למשל, מבין אמנם בכימיה, אבל בכל שאלה אחרת דעתו אינה טובה יותר מדעת מורה בבית ספר עממי", אמר. "להיטות אחר תארים מחבלת ברצון הבלתי אמצעי להוסיף דעת. ריבוי האוניברסיטאות בארץ משקף את רצונם של האנשים להיות פרופסורים יותר משמעיד על סקרנות יתר ללימודים". הוא מת בנובמבר, והניח אחריו את אשתו רות (לבית בלומר), ניצולת שואה שאיבדה את משפחתה בפולין, שני ילדים, שישה נכדים ועשרה נינים.

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק: "נקמת הארכיון: חובבי ההיסטוריה של הארץ"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ