2019-1935

האיש שהגה את "נערי רפול"

מניסיונו באימון חיילים חסרי השכלה בעת שירותו באפריקה עלה בדעתו, שהוא מבין כיצד אפשר לסייע לנערים הללו. שריר הציע לשלוח אותם לחצי שנת אימונים במחנה דותן

עופר אדרת
עופר אדרת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שריר
שרירצילום: המשפחה
עופר אדרת
עופר אדרת

ב–1935, כשאמו של רענן (רני) שריר כרעה ללדת, הסיע אותה שכן מכפר ביל"ו לבית החולים הדסה בתל אביב. בעלה היה מרותק למיטה עם חום גבוה, לאחר שנדבק בקדחת בעבודתו בפרדס. בדרך חלפו על פני הכפר הערבי העוין בית דג'אן, ונזרקו עליהם אבנים. הוריו חיפשו בעבורו שם עברי שיבטא "רוח נעימה ותקווה לעתיד", ונקרא שמו רענן.

שריר לא היה ה"רענן" הראשון בארץ. קדמו לו, בין היתר, רענן וייץ, לימים פרופ' וראש המחלקה להתיישבות בסוכנות, שנולד ב-1913, וכן פרופ' רענן וולקני, אגרונום, שנולד ב-1910. אביו של שריר הכיר אותו בעבודתם המשותפת בתחנה החקלאית (לימים: מכון וולקני), והעניק לבנו את שמו בהשראת עמיתו לעבודה.

מאז נולד ועד מותו, לפני כחודשיים, גר שריר בכפר ביל"ו, היושב מדרום לרחובות. הוריו, ממקימי המושב, השתייכו לקבוצת חלוצים שנקראה "קבוצת הדרום" ועלתה לארץ מערבות אוקראינה. שם משפחתו במקור היה שרייר, "צעקן". שריר היה מהילדים הראשונים בכפר ביל"ו. זיכרון הילדות הראשון שלו, מגיל ארבע, היה מטח יריות שנורה על בית משפחתו מכפר ערבי שכן, בימי המאורעות. "ביום שהגעתי לגיל שבו היה בי הכוח להניף ערימת שחת או לחפור בטורייה, השתלבתי בעבודת המשק החקלאי של משפחתי", כתב.

שריר
שרירצילום: המשפחה

שריר למד בבית החינוך לילדי עובדים ברחובות, שניהל יעקב שניידר (שריד), לימים מנכ"ל משרד החינוך ואביו של יוסי שריד. את התיכון סיים במקווה ישראל. ב–1953 התגייס לנח"ל. מפקדו בטירונות ובקורס מ"כים היה סעדיה אלקיים (סופפו), ששנתיים לאחר מכן נהרג בפעולת תגמול בעזה. במלחמת סיני נפצע שריר כשהג'יפ שנסע בו עלה על מוקש. ב–1966 יצא לאתיופיה כדי להדריך שם את הצבא. בשנות ה–70 פיקד על גדוד 908 של הנח"ל.

לאחת מפלוגות הגדוד גויסו אז נערים שהוגדרו בלתי מתאימים לשירות צבאי, אך למרות זאת הוחלט לגייסם כתומכי לחימה. "הסתבר לי שמעט מאוד מהם מצליחים ומסיימים את ההכשרה, ורובם נפלט מהצבא", כתב. מניסיונו באימון חיילים חסרי השכלה בעת שירותו באפריקה עלה בדעתו, שהוא מבין כיצד אפשר לסייע לנערים הללו. שריר הציע לשלוח אותם לחצי שנת אימונים במחנה דותן, מחנה ירדני נטוש, לפעילות שתכלול חצי יום אימונים וחצי יום לימודי עברית עם מורות חיילות.

סייע לו בגיבוש התוכנית איש החינוך פרופ' ראובן פוירשטיין, שפיתח שיטה ללימוד עברית למבוגרים. "המורות לימדו בשיטה זו, שנחלה הצלחה גדולה. רבים באו להתרשם מן ההישגים, בכללם שר הביטחון פרס", כתב. כשמונה רפאל איתן לרמטכ"ל, הוא פיתח את המסגרת הזאת, שנקראה על שמו, "נערי רפול". "היה בכך תגבור חשוב לצבא מצד אחד, ומצד שני הצלת נפשות", כתב שריר.

ב–1975 מונה שריר למפקד הנח"ל, תפקיד שכיהן בו במשך ארבע שנים. בתקופה זו הקים הנח"ל 19 מאחזים והיאחזויות באזורים מרחוקים ומבודדים, חסרי תשתיות ומסוכנים. בין היישובים שהקים היו גם ההתנחלויות ברצועת עזה, במסגרת תוכנית הממשלה להקמת יישובים יהודיים בין הערים הגדולות בית חאנון, עזה, חאן יונס ורפיח. כך הוקמו כפר דרום, קטיף, נצרים ומורג. ב–1977, אחרי המהפך, נבנו גם בגדה המערבית מעלה אפרים, חומש, תפוח, קרני שומרון ואלקנה.

"השקעתי מאמץ רב וחשיבה מעמיקה כדי להעניק ליישובים שהוקמו שמות בעלי משמעות שורשית והיסטורית", סיפר שריר. לשם כך נעזר בספר שכלל את שמות היישובים מימי המקרא. כך, מצפון לכפר הערבי תוקוע במדבר יהודה הקים את תקוע, תפוח הוקם ליד היישוב הערבי תופח, ומעלה אפרים נקרא על שם השבט ששלט באזור. לימים ננזף בידי שר הביטחון על כך שהעניק את השמות העבריים האלה בלי להיוועץ בוועדת השמות הממשלתית, שבראשה עמד אז הגיאוגרף פרופ' זאב וילנאי.

לאחר שחרורו כיהן כמנכ"ל רשת "עמל", וכיו"ר העמותה להנצחת זכר חללי הנח"ל ומורשתו. שריר הותיר אחריו את אשתו אבירה, ארבעה ילדים ותשעה נכדים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ