2020-1931

"ייסדתי אופנת ריקוד": עם לכתו של יונתן כרמון

להקות המחול שלו ייצאו את ישראל היפה לאירופה ולארה"ב, ונתנו במה לכוכבים כמו יפה ירקוני, שושנה דמארי ומייק בראנט. בארץ ייסד את פסטיבל המחול כרמיאל. "אני מחזיק את הרקדנים ביד ברזל", אמר

עופר אדרת
עופר אדרת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
כרמון בתפקיד פאק בהפקת "הבימה" בהצגה "חלום ליל קיץ", 1947. צלם לא ידוע
כרמון בתפקיד פאק בהפקת "הבימה" בהצגה "חלום ליל קיץ", 1947. צלם לא ידועצילום: הספריה הלאומית / צלם לא ידוע
עופר אדרת
עופר אדרת

במשך תקופה ארוכה הוא סימל בעולם הרחב את ישראל היפה. חמוש בחיוך נצחי, בשמחת נעורים ובמראה צעיר ורענן, הוא היה אחד השגרירים התרבותיים המשפיעים ביותר של ישראל בעולם. יונתן כרמון, שכבר לפני כמה עשורים הוכתר כ"תופעה" וכמי ששמו הפך ל"מושג", ייצא לארה"ב ולאירופה את המחול הישראלי, והתעקש להיות 100% "תוצרת ישראל" בלי לדבר אנגלית ובלי להיכנע לאופנות חולפות ממקורות זרים.

כרמון
כרמוןצילום: אלון שמידט

פס הייצור שלו כלל מוסיקה ישראלית, שירים בעברית, תלבושות שהושפעו מהצבעים, מהגזרות ומהרקמות הישראליות, ובמילים אחרות – סגנון ישראלי. "למזלי הרב, ישראל היא ארץ קטנה עם המון כישרונות", אמר. "אין כל מקום לטעות, איש לא יחליף בינינו לבין ספרדים, איטלקים, רומנים או רוסים, יש לנו סגנון מיוחד", התגאה בלהקת המחול שלו.

יונתן כרמון נולד ב-1931 בבוקרשט ברומניה בשם יונל קלמן. עם פרוץ מלחמת העולם השניה אביו נלקח למחנות עבודה ואמו נותרה לגדל את ארבעת בניה. ב-1944 הוא עלה לארץ עם אחד מאחיו, ברכבת עם עשרות נערים, שיצאה מרומניה והגיעה עד עתלית דרך בולגריה, טורקיה ולבנון.

הוא נקלט במשק הפועלות של חנה צ'יזיק בתל אביב (המבנה המרכזי שלו, "בית חנה", ניצב עד היום בשדרות בן גוריון פינת אד"ם הכהן). שם, יום אחד, בעודו עובד בערוגות, צד את עיניו חלון של מרתף, דרכו ראה "אישה יפהפיה, גבוהה, עם ציפורניים ארוכות ועיניים בגודל שאי אפשר לתאר", כדבריו, מעבירה שיעור מחול לקבוצת צעירים. היתה זו מיה ארבטובה, שלימים כונתה חלוצת הבלט הקלאסי בישראל.

סקרנותו של הילד בן ה-13, שלא דיבר עוד עברית, שבתה את לבה של הרקדנית המפורסמת, והיא הזמינה אותו להצטרף לשיעור. ואולם בהמשך, כשביקש מצ'יזיק אישור לרקוד באופן קבוע, היא אמרה לו כי ארץ ישראל לא זקוקה לרקדנים אלא לפועלים. צ'יזיק כינתה את ארבטובה "מופקרת", משום שרקדה במועדוני לילה של הבריטים ברחוב הירקון בעיר.

"מחרוזת ימין ושמאל", 1954
"מחרוזת ימין ושמאל", 1954. פוטו ציוןצילום: הספריה הלאומית
"מחרוזת ימין ושמאל", 1954. פוטו ציון
"מחרוזת ימין ושמאל", 1954. פוטו ציוןצילום: הספריה הלאומית
מתוך אוסף יונתן כרמון, הספריה הלאומית. צלם לא ידוע
מתוך אוסף יונתן כרמון, הספריה הלאומית. צלם לא ידועצילום: הספריה הלאומית

כשהתעקש הסכימה לשלוח את כרמון לסטודיו של גרטרוד קראוס, לימים מחלוצות המחול המודרני בארץ, שפעל ברחוב פרוג. בסופו של דבר למד גם אצל ארבטובה. הוא נתקל בה פעם נוספת בעת שחלב פרות לפנות בוקר. "פתאום אני רואה את האישה היפה הזו מכניסה את היד לתעלות בהן הפרות עשו את הצרכים, ומוציאה משם נשק שהיה מוסתר בסליק", סיפר. באותו הלילה, 22 בפברואר 1946, שימש כלי הנשק הזה את אנשי ה"הגנה" שיצאו להתקפה על המחנה הבריטי בשרונה. ארבעה מהם נהרגו שם, בהם אחיינה של צ'יזיק, עמירם בלינקוב.

במלחמת העצמאות לחם כרמון בחטיבת הנגב. אחרי השחרור הפך את המחול למקצוע, כרקדן וכיוצר, והתמנה לכוריאוגרף של כינוס המחולות בקיבוץ דליה. כנסי המחול שאירגן בקיבוצים ובמושבים נוספים הקנו לו שם. "ייסדתי אופנת ריקוד שלא הייתה קיימת", אמר. גם התקליטים שהקליט הפכו לשם דבר בארץ ובעולם. ב-1953 הקים בפתח תקוה את להקת "עלומים" ואחריה את להקת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית ואת הלהקה המרכזית של ההסתדרות, איתה יצא גם להופעות בחו"ל.

את מפעלו העיקרי, להקת "כרמון", הקים ב-1958. מנחה הטלוויזיה האמריקאי האגדי אד סאליבן הגיע אז לארץ וערך בחינות בהן חיפש כוכבים חדשים לתוכנית שלו. "לקחנו מקום ראשון. הכנר יצחק פרלמן, שהיה אז בן 13, היה במקום השני", סיפר לימים.

ההצלחה של כרמון, שהיה רקדן, כוריאוגרף, במאי, מפיק ומעצב, היתה חסרת תקדים לימים ההם. ב-1971 כתבה עליו טלילה בן זכאי ב"מעריב" כי הוא "בנה לעצמו אימפריה קטנה, המופיעה בגאון בכל בירות העולם ומייצגת להפליא את ישראל". עשרות אנשים עבדו בצוות שלו, שכלל רקדנים, סולנים, נגנים ואנשים טכניים. בין השמות ששיתפו עמו פעולה היו כמה כוכבים וכוכבים בדרך, בהם יפה ירקוני, שושנה דמארי, אילן ואילנית, החלונות הגבוהים, שלישיית גשר הירקון, יזהר כהן, בועז שרעבי, אבי טולדאנו וגם מייק בראנט.

כרמון ולהקתו הופיעו בארה"ב ובאירופה. בפאריס הוא אף מונה למנהל האמנותי של אולם הקונצרטים "אולימפיה". "אני מחזיק את הרקדנים ביד ברזל, כי אי אפשר אחרת. אם אין אישיות דומיננטית שמחזיקה את המושכות - קשה להקים, ליצור ולבנות תוכנית, אני עוסק באמנות כה אכזרית", אמר.

ב-1988 היה ממייסדי פסטיבל המחול בכרמיאל, וניהל אותו במשך 12 שנה. היוזמה החלה לקראת חגיגות ה-40 למדינה. "רצינו לחדש את מסורת כנסי המחולות בקיבוץ דליה, אבל הם לא ששו לקבל אותנו בחזרה לאחר שהאלפים שבאו לרקוד שם הרגו להם את השדות", אמר. כך נבחרה כרמיאל, שם מתקיים הפסטיבל עד היום. בהמשך אף נבנה בה אמפיתיאטרון עבור הפסטיבל.

בכתב העת "מחול עכשיו" בעריכת רות אשל, כתב עליו דן רונן: "ביצירות של כרמון המטרה היתה ליצור סגנון של מחול ישראלי בכל המרכיבים, בצורות, בתנועות ובתכנים... אי אפשר להתעלם מיצירתו המיוחדת, הקשורה לנוף הישראלי, לסמלים של הישראליות ולהווי החיים בארץ".

כרמון, שחילק את חייו בן תל אביב ("אהובתי") לפאריס ("המאהבת"), נפטר החודש בגיל 88 והותיר את בן זוגו, שוקי, ואת שבעת אחייניו שהיו משפחתו הקרובה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ