2020-1914

בגיל 100 רקד עם ה"סטונס", ב-102 - עם אנה ארונוב

רודי ברטא, הייקה הכי צעיר ברוחו שעלה מגרמניה, נפטר לאחרונה בגיל 105, מותיר מאחוריו עסקים חובקי עולם והרבה פרטנריות לריקוד

עופר אדרת
עופר אדרת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רודי ב-2014, בדרך להופעה עם מיק ג'אגר
רודי ב-2014, בדרך להופעה עם מיק ג'אגרצילום: צילום מסך: מתוך התוכנית של גיא פינס / ערץ 10 / YouTube
עופר אדרת
עופר אדרת

אוהבים היסטוריה? הצטרפו מייד לקבוצת הפייסבוק שלנו "נקמת הארכיון"

לפני חמש שנים, כשחגג מאה, קיבל רודי ברטא מתנה מחבריו לבית האבות: כרטיס להופעה של ה"רולינג סטונס" בפארק הירקון. "מיק ג'אגר הוא לא האדם הכי קשיש במופע", התבדחו אז בתוכנית של גיא פינס, כשהציגו את ברטא. במבטא ייקי כבד, חמוש בבת זוג, הוא אמר: "אני רוצה להגיד לך, שזאתי המתנה הכי טובה איפה שיכולתי לתאר לעצמי".

שנתיים אחר כך, לקראת יום הולדתו ה–102, המשיך ברטא לרקוד. "אני ההוכחה שיש חיים אחרי החיים. הרבה דברים אני שוכח, נו, זה בדיוק הגיל. אבל יש דברים שהם בתוך הנשמה. כמו השמחה. כמו המוסיקה. כמו הריקודים", אמר אז ל"ישראל היום", וסיפר על תחרות ריקודים סלוניים, שהתקיימה בין כמה בתי אבות, ועל המדליה שקטף. "היתה פה בחורה. רקדתי אתה וקיבלתי מקום ראשון. היא רוקדת משהו. משהו מיוחד", אמר כשתיאר את הפרטנרית אנה ארונוב, כוכבת "רוקדים עם כוכבים" הצעירה ממנו ב–70 שנה כמעט. 

רודולף פאול ברטא נולד ב–1914 בברלין, כחודש לפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה. אביו, אלברכט, היגר לשם מהונגריה. אמו, קטה אנדרס, היתה דור שלישי בברלין. ב–1929 הוא סולק מבית הספר משום שהוריו לא שילמו את שכר הלימוד עקב המשבר הכלכלי העולמי וקריסת העסק המשפחתי. בלית ברירה, בגיל 15 יצא לעבוד. תחילה עבד כאוסף כדורים במגרשי טניס, ואחר כך במפעל לייצור נעלי "לייזר", שהיה בבעלות קרוב משפחתו, יוליוס קלאוזנר (אביה של מרגוט, לימים אושיית תרבות ומחלוצות הקולנוע בישראל). עם עליית הנאצים לשלטון המפעל נסגר אך רודי השתלב כמנהל מחלקה במפעל נעליים אחר.

מיכאל נויברגר, שראיין אותו ל"יקינתון" (ביטאון הייקים) ביולי 2014, כתב כי חרף שורשיה היהודיים, משפחתו של רודי התרחקה מכל סממן יהודי. בצעירותו למד ברטא בגן ובבית ספר נוצרי וכשהגיע לגיל בר מצווה לא עלה לתורה. גם שמו ושמותיהם של שני אחיו היו גרמניים טיפוסיים. למרות זאת, כשבגר היה פעיל בתנועות נוער יהודיות: "בלאו וייס" ו"דר רינג". ב–1931 הוא אף סייע מטעם הקהילה היהודית בברלין לילדי מהגרים יהודים ממזרח אירופה, ששפתם היתה יידיש, להשתלב בשפה ובתרבות הגרמנית. במסגרת פעילותו זו הכיר את אשתו לעתיד, אסתר גולדמן, ילידת ורשה, ויחד הם החלו לארגן נוער יהודי לקראת עלייה לארץ. ב–1938 עמדו השניים להישלח לדנציג (גדנסק), העיר שהסכסוך על מעמדה היה אחת העילות לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

למזלם התוכנית שונתה ברגע האחרון והם עלו על אונייה בדרך לא"י. לאחר שעגנו בנמל חיפה הם נשלחו להקים את קיבוץ אלונים בעמק יזרעאל. קבלת הפנים שלהם בארץ היתה קשה: האוטובוס שבו נסעו לקיבוץ הותקף בדרך ביריות על ידי ערבים. את רודי שלח הקיבוץ לעבודות כפיים במחצבת "אבן וסיד" ובמחצבה של מפעל המלט "נשר". בהמשך הוא עבד במשטרת היישובים העבריים כשומר על קו הנפט מעיראק, ובמניעת העברה של אמצעי לחימה מהמושבה הטמפלרית ולדהיים לערבים בכפרי הסביבה. ב–1942, לאחר שהאוהל שלהם נהרס בסופה, ארז הזוג את חפציו ועברו לחיפה. רודי החל לעבוד בגידור מכלי הדלק שבמפרץ חיפה, אסתר עבדה במסעדת "מטעמים". בהמשך, עבדו שניהם בקפה "האס".

יום אחד, בעיר התחתית של חיפה, פגש רודי מכר ותיק מגרמניה, יקותיאל (קסיל) פדרמן. השניים החלו בשיתוף פעולה עסקי, שנמשך שני עשורים. תחילה שיתפו פעולה במכירת והתקנה של בדים להאפלת חלונות הראווה של חנויות, כדי להגן עליהן מהפצצות המטוסים האיטלקיים במלחמת העולם השנייה. אחרי שירות בחטיבת "כרמלי" הם המשיכו בעבודה המשותפת ורודי מונה למנהל העסקים של קבוצת פדרמן, שכללה מלונות (בהם "דן" בתל אביב ו"המלך דוד" בירושלים), חברות קידוחי נפט ומפעל לייצור חומרי בנייה זולים בנהריה, "ישאסבסט" ("איתנית"). ב–1960 הסתיימה הפעילות המשותפת של השניים ורודי פנה לניהול מיזמי נדל"ן בגרמניה ובספרד.

ב–2014 נפטרה אשתו, אסתר. רודי, שמת החודש בגיל 105, הותיר אחריו שני ילדים, נכדים ונינים.

אוהבים היסטוריה? הצטרפו מייד לקבוצת הפייסבוק שלנו "נקמת הארכיון"

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ