2020-1935

הווטרינר שהכין גמלידה

לגמל הראשון שחקר פרופ' ראובן יגיל הוא קרא ע"ש ראש ממשלה. את הידע שלו בהפריה חוץ גופית של גמלים חלק גם עם יועצי המלך הסעודי. בין לבין, ניסה לשכנע את העולם להשתמש בחלב גמלים כתרופה, קוסמטיקה ופתרון לבעיות הרעב. אחרי מות

עופר אדרת
עופר אדרת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יגיל והגמלים
יגיל וגמל. אנשי ה-BBC "נדהמו לראות את הגמלים שותים 200 ליטר מים תוך כמה שניות"צילום: אלבום משפחתי
עופר אדרת
עופר אדרת

אוהבים סיפורים היסטוריים? הצטרפו לקבוצת חובבי ההיסטוריה של "הארץ"

תרופות, מזון לתינוקות, מוצרי קוסמטיקה ואפילו גלידה. לא מעט שימושים מעניינים מצא הווטרינר וחוקר הגמלים מבאר שבע, פרופ' לחלב נאקות. הידע הרב שצבר בנושא הקנה לו שם בינלאומי, שחצה גבולות גיאוגרפיים והגיע גם למדינות שלא ניהלו עם ישראל יחסים דיפלומטיים. את דרכו המחקרית בתחום החל יגיל במכון לחקר הנגב, שהוקם בבאר שבע ביוזמת דוד בן־גוריון ב–1957, ולימים היה לחלק מאוניברסיטת בן־גוריון. לנאקה הראשון שחקר קרא גולדה, על שם ראש הממשלה. "לא חשוב מה אתם אומרים עלי, לפחות יש נאקה על שמי", היא אמרה פעם בכנסת, לפי מידע שהגיע למשפחה.

יגיל וגמלים דו-דבשתיים
יגיל. "הגמל הוא החיה הראשונה שבויתה בשביל חלב, הרבה לפני הפרה"צילום: גואל דרורי

במיוחד התעניין יגיל באופן שבו "ספינת המדבר" מסתגלת לחיים הקשים במדבר — עם מעט מים והרבה שמש. תחילה ביקש לבדוק כיצד מתמודד הגמל עם המחסור במים ומה מאפשר לו לשרוד בין שבועיים לחודש גם בלי לשתות. "כל אחד חושב שהוא אוגר מים בתוך הדבשת, אבל זה לא נכון", אמרה השבוע אלמנתו, ברכה. במחקרו התמקד יגיל בתאי הדם האדומים של הגמלים, שמותאמים לתנאי המדבר. תאים אלה עמידים יותר מתאי הדם של יונקים אחרים, בהם האדם, ומסוגלים לשרוד גם במצב של חוסר נוזלים או לאחר שתיית כמויות גדולות של מים.

במהלך עבודתו תועד יגיל בסרט של ה־BBC. הצוות ביקש ממנו למנוע מים מהגמלים במשך שבועיים, ולאחר מכן לתת להם לשתות. "הם נדהמו לראות את הגמלים שותים 200 ליטר מים בתוך כמה שניות, וביקשו ממנו להדגים זאת שוב", נזכרה ברכה.

יגיל
יגיל וגמל. במרפאה שלו בבאר שבע טיפל בכלבים, חתולים, צפרדעים, אוגרים, ציפורים וגם נחש חולה אחדצילום: אלבום משפחתי

היבטים נוספים בחיי הגמל שחקר יגיל היו ההסתגלות לחול המדברי, והיכולת של הגמל לסגור את נחיריו, כך שלא יחדרו גרגרים לאפו. לצד זאת, הוא חקר גם כיצד הגמל מקרר את רגליו באמצעות הטלת השתן עליהן, איך הוא מגן על רגליו מפני החום בבואן במגע עם החול, וגם כיצד הוא יודע באיזו זווית לשבת מול השמש.

יגיל נולד ב–1935 בדרום אפריקה למשפחת פופלק. ב–1956 עלה לישראל ונלקח ישר משדה התעופה לצה"ל, שם שירת בנח"ל המוצנח. בהמשך היה רפתן בקיבוץ יזרעאל במסגרת הגרעין הדרום אפריקאי־אוסטרלי הראשון בקיבוץ, ולאחר מכן קבע את ביתו במושב הבונים. את לימודי הווטרינריה סיים באוטרכט בהולנד ב–1969, וכעבור שבועיים שב לישראל והחל לעבוד במכון לחקר הנגב. כשהוקמה אוניברסיטת בן־גוריון עבר יגיל לעבוד במחלקה לפיזיולוגיה בבית הספר לרפואה, ולימד וחקר שם עד צאתו לפנסיה ב–2003.

יגיל וגמלים. "לא חשוב מה אתם אומרים עלי, לפחות יש נאקה על שמי", אמרה, לפי הסיפור, גולדה מאיר
יגיל וגמלים. "לא חשוב מה אתם אומרים עלי, לפחות יש נאקה על שמי", אמרה, לפי הסיפור, גולדה מאירצילום: אלבום משפחתי

יגיל אף ביצע הפריה חוץ־גופית בגמלים, ובשל כך נקרא לסייע לצוות מדענים של מלך סעודיה, שביקשו ללמוד את המלאכה במעבדה שלהם באנגליה. בהזדמנות אחרת יצא לקניה כדי לסייע לתושבים להפיק חלב נאקות, בתקווה לסייע בפתרון בעיות הרעב ביבשת. "הגמל הוא החיה הראשונה שבויתה בשביל חלב, הרבה לפני הפרה, והיא יכולה לספק כמות עצומה של חלב, גם בתקופות בצורת. ומשום שבמקומות רבים שסובלים מבצורת יש הרבה גמלים, למה לייבא אוכל מבחוץ, כשיש פתרון מקומי", כתב.

יגיל גם חקר את הקשר בין חלב נאקות לטיפול בשורת מחלות ובעיות בריאותיות, כמו סוכרת נעורים, מחלות אוטו־אימוניות, אולקוס, אנמיה, בעיות מעי, דלקות ואלרגיות. מאותו חלב גם ייצר גלידה, שאותה כינה "גמלידה". לאורך השנים השתתף יגיל במשלחות שונות מטעם ארגוני בריאות ומזון בינלאומיים, כיועץ וכחוקר, והיווה מוקד עלייה לרגל לחוקרים מכל העולם.

אשתו מעידה, בחיוך, כי לא השכיל לרתום את הידע המדעי שלו גם להצלחה כלכלית. כך, הוא לא רשם פטנט על ההמצאות שלו, לא שיווק את עצמו ולא עשה עסקים בהתבסס על תוצרי המחקרים שלו. יגיל חי בבאר שבע, שם גם היתה לו בעבר מרפאה, שבה טיפל בכלבים, חתולים, צפרדעים, אוגרים, ציפורים וגם בנחש חולה אחד.

הוא מת בתחילת פברואר, והותיר אחריו אשה, שלושה ילדים, ארבעה נכדים וחמישה נינים. לאחר מותו הוענק שמו הפרטי, ראובן, לגמל שנולד בארה"ב.

אוהבים סיפורים היסטוריים? הצטרפו לקבוצת חובבי ההיסטוריה של "הארץ"

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ