2020-1931

"שרדתי 3 הוצאות להורג, הרגתי 20 נאצים"

מקס פריבלר, אחרון משחררי אושוויץ שחי בישראל, ראה את אביו, אמו ואחיו נרצחים מול עיניו, והחליט לנקום. אחרי המלחמה נכתב כי "גילה גבורה יוצאת דופן". בחודש שעבר מת בגיל 88

עופר אדרת
עופר אדרת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פריבלר במלחמת העולם השנייה
פריבלר במלחמת העולם השנייהצילום: המשפחה
עופר אדרת
עופר אדרת

מתעניינים בהיסטוריה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק

במארס 1942 פרצו אנשי גסטאפו מלווים בשוטרים אוקראינים לבית משפחת פריבלר בכפר מיקוליצ'ין שבפולין (כיום באוקראינה). אבי המשפחה, דוד, נעצר מיד. בנו מקס, בן 11, שאחז ברגלו של אביו, נעצר אף הוא. האם, מלכה ושלושה מילדיהם נשלחו לגטו סטניסלבוב (כיום איוואנו־פרנקיבסק).

פרבילר כילד, בשואה
פרבילר כילד, בשואהצילום: המשפחה

אביו של מקס הוכה קשות בידי הגרמנים. "פניו היו שבורות, כל גופו היה מלא חתכים וחבלות. הם היכו אותו שעות", סיפר מקס לימים. "הוא בקושי פתח את עיניו, הן היו מלאות דם", הוסיף. "מקס, אתה תישאר בחיים. אתה תהיה חייב לספר מה הם עוללו לנו, רק כי אנחנו יהודים", אמר לו אביו והתעלף.

למחרת גורשו מקס ואביו לבור הריגה ביער עם קבוצה של 11 יהודים. רגע לפני שנורו דחף האב את מקס אל בור ההריגה ונפל עליו, ירוי. "בנפילתו, כיסה אותי בגופו", סיפר מקס. אביו היה השני מבני המשפחה שנרצח בידי הגרמנים. קדם לו סבו, בן 101, שאותו גררו הגרמנים בזקן מיד לאחר הכיבוש הגרמני, ביוני 1941, עד שקיבל התקף לב ומת.

בעודו בבור ההריגה, תחת גופת אביו, פגע במקס כדור שירו הגרמנים כדי לוודא הריגה, והוא איבד את הכרתו. הקליע שפגע בו נותר נעוץ בגופו 25 שנים. במהלך הלילה הוא התעורר, מלא דם, ונמלט מהבור. "רציתי לחיות", הוא סיפר. "ראיתי מעלי שמים כחולים וכוכבים. זחלתי החוצה מבין הגופות". תחילה דפק על דלתה של משפחה פולנית של חבר שלמדה אתו בבית הספר. "הייתי עירום", הוא סיפר, "אבא שלו פתח את הדלת, ראה אותי, קרא לי ז'יד, בעט בי ואמר 'לך מפה'".

בכוחותיו האחרונים זחל לבית משפחת נמצ'וק, משפחה אוקראינית שהיתה חברה של משפחתו. הוא פגש שם את בתם, יבדוקיה, ובישר לה כי הוריה ואחותה נרצחו אף הם בידי הגרמנים. יבדוקיה טיפלה בו והעניקה לו מסתור. לפי עדותו, הוא שרד עוד שתי הוצאות להורג. מאחת מהן הצליח להימלט בעודו עומד מול כיתת יורים.

פריבלר
פריבלרצילום: ישראל הדרי, באדיבות יד ושם

בהמשך התגנב לגטו כדי להביא מזון לאמו ואחיו, אך נאלץ לצפות ברציחתם. תחילה ראה את אמו נאבקת בשוטר שניסה לחטוף את אחיו, ברליק, בן שנה וחצי, מזרועותיה. "היא דחפה כל כך חזק את השוטר, שהוא נפל במקום", סיפר מקס. בתגובה, רצחו הגרמנים את התינוק ותלו את אמו. "רצתי אל אמא שלי... מישהו זינק עלי, סתם את פי וגרר אותי הצדה. הוא אמר לי, 'אין לך מה לעשות עכשיו. זאת התאבדות. אתה חייב לחיות, בשבילה. יש רק פתרון אחד — נקמה'. כך הפכתי לנוקם", סיפר.

תחילה הצטרף לקבוצת מחתרת בגטו. "עזרתי לרבים לשרוד בגטו", הוא סיפר, "הייתי מבריח מזון וציוד דרך צינורות הביוב". בהמשך שב ומצא מקלט אצל יבדוקיה, שנישאה ושינתה את שם משפחתה לבויוק. גם בעלה, איוון, סייע לו. לימים הוכרו השניים כחסידי אומות עולם.

מקס הצטרף לפרטיזנים ביער ושימש כסייר־קשר. אחר כך, בזכות שליטתו בשפות, גויס ליחידה למבצעים מיוחדים של הצבא האדום והשתתף בעשרות משימות, כולל ריגול ואיסוף מודיעין. "במספר משימות הוחדר לעורף האויב על ידי סיירות קומנדו והוסווה כרועה צאן או פליט מקומי, והיה משדר חזרה מודיעין קריטי בנוגע למיקום האויב", תיאר אלי גולוסובסקי, שתיעד את סיפורו בעמוד הפייסבוק "וטרנים, גיבורי מלחמת העולם השנייה".

מקס נפצע כמה פעמים במלחמה. הוא השתתף בשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו ובשחרור קרקוב ופראג. במסמך ההמלצה לאחד העיטורים שקיבל בתום המלחמה נכתב: "במהלך הקרבות, בינואר 1945, גילה סמל פריבלר גבורה יוצאת דופן... במעשיו הציל את מחלקתו והרג ופצע למעלה מ–20 חיילי אויב".

אחרי המלחמה גר באוקראינה, שם נישא למוזה, ונולדו לו בן ובת. ב–1990 עלה לישראל, כאן היה פעיל בארגון נכי המלחמה בנאצים ובהנצחת לחימתם של ילדים בשורות הצבא האדום במלחמת העולם השנייה. לאחר שאשתו מתה נישא לחברת נעוריו, לודמילה, שהתאלמנה אף היא מבעלה.

ב-2017 הדליק משואה בטקס יום הזיכרון לשואה ביד ושם. הוא גר בבת ים עד מותו, בחודש שעבר. הוא נקבר באשקלון, לצד בתו, שמתה לפניו. הוא הותיר אחריו בן, נכדים ונינים. בקרב הווטרנים הוא תואר כאחרון משחררי אושוויץ שחי בישראל.

מתעניינים בהיסטוריה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ