2020-1924

אהבה שנולדה באוניית המעפילים

"השמים היו זרועי כוכבים, לא היה רקע יפה מזה לאהבה". טניה צבי היתה היחידה ממשפחתה ששרדה בשואה. לובה אליאב נשלח להביא אותה לארץ. עשרות שנים ליוותה אותו. החודש נפטרה, עשור אחריו

עופר אדרת
עופר אדרת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טניה ולובה
טניה ולובהצילום: המשפחה
עופר אדרת
עופר אדרת

מתעניינים בהיסטוריה? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק "נקמת הארכיון"

בינואר 1947, כשטניה צבי עלתה על סיפון אוניית המעפילים "אולואה" חלומה היה להגיע לארץ. היא לא תיארה לעצמה, שבלב ים תמצא גם אהבה. את משפחתה איבדה בשואה, במהלכה טולטלה בין מחנות, עד ששוחררה מברגן בלזן בזכות מאמציו של פולקה ברנדוט מהצלב האדום השוודי.

טניה ולובה
טניה ולובהצילום: המשפחה

כ–650 מעפילים, רובם נערות ניצולות שואה, עלו על האונייה בעיר הנמל טְרֶלֶבּוֹרג בשוודיה. טניה היתה אחת מהן. כמה שעות לאחר שיצאו לדרך נכנסו מים למרתף שבו לנה. מפקד הספינה מטעם המוסד לעלייה ב', שכונה ארטור, הוזעק למקום ועמו שלושה אנשי צוות מארץ ישראל. הארבעה דיברו עברית. כשפנו ללכת עצרה אותם טניה ואמרה: "חברים מפקדים, גם כאן מים נוזלים". ארטור הסתובב לעברה בפליאה לשמע העברית הטובה שבפיה.

בהמשך הלילה חיפש את הדרכון שלה בין מאות מסמכי הנוסעים. "פני נערתי ניבטו אלי מתוכו. נרגעתי בבת אחת", כתב לימים. כך גילה את פרטיה: טניה צבי, בת 21, אחות. למחרת הזמין אותה לטייל על הסיפון. "השמים היו זרועי כוכבים, הים השחור הבליט את לובנו של השובל שהותירה הספינה. לא היה רקע יפה מזה לאהבה שצמחה", כתבה.

האולואה עוגנת בנמל טרלבורג
האולואה עוגנת בנמל טרלבורגצילום: המשפחה
טניה בקרב מעפילים שמגורשים לקפריסין
טניה בקרב מעפילים שמגורשים לקפריסיןצילום: המשפחה

הקשר החדש המתיק את תלאות הדרך שנמשכה חמישה שבועות, ועברה באלג'יריה, תוניסיה ואיטליה, שם הועמסו על האונייה כ–700 מעפילים נוספים. משם הפליגה לארץ תחת השם "חיים ארלוזורוב". הבריטים השתלטו על האונייה והתפתח קרב. טניה טיפלה בפצועים משני הצדדים. בהמשך גורשו המעפילים לקפריסין, שם התנדבה בבית התינוקות. "ידינו היו מלאות עבודה", היא כתבה. "שיעור הילודה היה גבוה. האנשים צמאים לחזור לחיים, להקים משפחה, לפרוח אחרי שנים של סבל".

טניה אליאב
טניה אליאבצילום: המשפחה

בתום תשעה חודשים שוחררה טניה לארץ, כאן גילה לה "ארטור" את שמו האמיתי — לוֹבָה (אריה) ליפשיץ (אליאב). האהבה שפרחה ביניהם שינתה את תוכניתה להצטרף לעבודת האדמה בעמק יזרעאל, חלום שטיפחה בשנות לימודיה בגימנסיה העברית "שוובה" בקובנה, שם, היא סיפרה, "מורינו החדירו בנו את אהבת העם והמולדת". באוקטובר 1947 הם נישאו בתל אביב. במלחמת העצמאות היא שירתה כאחות בבית החולים הדסה ברחוב בלפור בעיר.

לובה השתתף בקרבות ביפו ובירושלים והיה ממקימי חיל הים. בהמשך מילא שורת תפקידים ציבוריים, דיפלומטיים ופוליטיים בפיתוח ההתיישבות היהודית בארץ. כשעסק בקליטת עלייה התלוותה אליו טניה לסיור במעברות, "מביטה בעולים החדשים שהגיעו ארצה חדורי תקווה להקים כאן את ביתם שלהם, בדיוק כמוני", היא כתבה. כשנשלח לנבטים שבנגב, היא נותרה לבדה עם בנם בן החמש ובתם התינוקת. "אליאב יעזור לאנשים ואלוהים יעזור לך", אמרה לה אחת משכנותיה.

"היה מן הצדק בדבריה, אבל מעולם לא התלוננתי. כמו לובה, ראיתי בעבודתו שליחות והייתי נכונה להקריב למען המטרה", כתבה. בהמשך הם עברו לאשקלון, שם גרו בצריף ללא מים וחשמל, כשלובה עסק בהקמת חבל לכיש. כשיצא להקים את ערד, היא נשארה בבית, אך כשנשלח למוסקבה, לתפקיד החשאי בלשכת הקשר נתיב, הצטרפה אליו. גם בשליחותו באיראן ביקרה אותו. וכשיצא להקים את ניצנה עברה לשם עמו לשלוש שנים.

טניה אליאב
טניה אליאבצילום: עמית ברלוביץ'

ב–1965 אליאב נבחר לכנסת. "כולם עברו כאן — מבן גוריון ואשכול ועד אחרון חברי מפלגת העבודה", כתבה טניה, "מבחינתי זה אמר המון עבודה קשה". לבעלה סייעה גם בהוצאת ספריו: "נהגתי להקליד עבורו את הספרים על מכונת כתיבה מסוג 'הרמס' ותוך כדי כך הערתי את הערותי", סיפרה.

"מצד אחד המעורבות שלי בתפקידיו של לובה היתה טוטלית, אך מצד שני היו לי גבולות", כתבה בספר זכרונותיה (הוצאת "החיים עולים על כל דמיון" בעריכת איילה פרלמוטר). "פולה בן גוריון, למשל, הלכה לצד בעלה בכל אשר הלך. סוניה פרס, נהגה באופן הפוך, וסירבה לשמש בתפקיד 'אשתו של'. אני קרובה יותר לפולה, ליוויתי את לובה בדרכו ובחירותיו, תמכתי בו בכל אשר עשה, אבל יחד עם זאת היה גבול לנכונות שלי לנדוד בעקבותיו, ובחלק גדול מהתפקידים שקיבל על עצמו, נשארתי אני בבית, עם הילדים, ולובה הצטרף אלינו בסופי השבוע". טניה מתה החודש, עשור לאחר בעלה, והותירה אחריה שלושה ילדים, נכדים ונינים.

מתעניינים בהיסטוריה? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק "נקמת הארכיון"

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ