2020-1938 |

הסטודנט הכי עני בבצלאל

יצחק ימין, שעלה מבגדד, התבייש להראות לחבריו בביה"ס לאמנות את הציוד המשומש שלו. ב-1977 העניק דיוקן לסאדאת. לאחר מותו הותיר דיוקנאות לכל ראשי הממשלה

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ימין בסטודיו
עופר אדרת
עופר אדרת

אוהבים היסטוריה? הצטרפו ל"נקמת הארכיון" בפייסבוק

ב–1977, בעת ביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל, קיבל יצחק ימין הזמנה מיוחדת. הנהלת מלון המלך דוד ביקשה מהצייר והפסל להכין דיוקן של הנשיא המצרי ולהעניק לו אותו באופן אישי. היה זה אחד משיאי הקריירה האמנותית של ימין. "אבא התרגש מאוד כשקיבל את ההזמנה", אמר בנו, עדו. "הקציבו לו ימים בודדים לצייר את הפורטרט. כיוון שלא היה לו צילום של סאדאת, הוא צייר אותו על פי תמונות שראה בטלוויזיה". לאורך עשרות שנות היצירה שלו צייר ימין דיוקנאות של מנהיגים רבים נוספים, בהם ראשי ממשלה, ובכללם מנחם בגין, שותפו של סאדאת להסכם השלום עם מצרים.

ימין נולד ב–1938 למשפחה דתית בדוהוק (דהוכ) בכורדיסטאן והיה הילד השני במשפחה בת 14 נפשות — שישה אחים ושש אחיות. סבו אליהו היה ה"מוכתר" המקומי וחזן בית הכנסת. לימים סיפר ימין, כי השכנים הערבים היו נוהגים להתגודד סביב בית הכנסת כדי להאזין לסבו.

ב"פרהוד" — הפוגרום של 1941 — הגנו ערבים על המשפחה בגופם. "שמענו את הרעש וההמולה סביב הכפר, נעלנו את הדלתות והחלונות והתחבאנו בתוך המרתפים", כתב ימין בזיכרונותיו. "לקראת הערב התדפקו על דלתנו שכנים ערבים והרגיעו אותנו. לאחר מכן התברר לנו ששכנינו ובני כפרנו הערבים הקיפו את הכפר בטבעת הדוקה ולא נתנו לפורעים להתקרב אלינו. חלק מהערבים שהגנו עלינו שילמו בנפשם. היחס והכבוד ההדדי עמדו במבחן המציאות", הוסיף.

לאחר הפרהוד החליטה המשפחה לעלות לארץ ולשם כך עברה קודם לבגדד. "האידיליה ששררה בין יהודי דוהוק והערבים נעלמה כלא היתה. ערביי בגדד היו עוינים במיוחד", תיאר ימין. "הקמנו אנו, הילדים, חמולות נגד ערבים מהשכונות הסמוכות".

ב–1951 עלו לישראל במבצע עזרא ונחמיה. תחילה שוכנו בקיבוץ גניגר ובהמשך בצריף פח במעברת הקסטל. הוריו, ניסים ומרים, עבדו כטבחים בבית החולים הפסיכיאטרי "איתנים". ימין למד בבית ספר דתי לבנים "דוגמא", שם החל להתבלט בכישרון הציור. "אבא צייר קריקטורה של המורה על הלוח עם חצי גוף עירום. כשהמורה ראה את הקריקטורה הוא אמר לאבא שמקומו אינו שם אלא בבצלאל", סיפר בנו, עדו.

בגיל 18 הצליח להגשים את חלומו והתקבל ללימודים בבית הספר היוקרתי לאמנות, "בית ספר של בעלי יכולת, בני טובים וקיבוצניקים", לדברי ימין. "הייתי התלמיד הצעיר והעני ביותר, לצד אשת שופט, בת של ח"כ ובת של שגריר", הוא סיפר. כדי לרכוש את חומרי העבודה היה עליו לעבוד קשה, בין היתר בסבלות בשוק מחנה יהודה.

לימים סיפר איך היה מתבייש להוציא את שפופרות הצבע המשומשות שלו מול כל התלמידים עם ציוד הציור החדש. לא פעם ננזף על כך שנרדם בשיעורים לאחר שהעייפות מהעבודה נתנה אותותיה. "עברו עלי ארבע שנות סיוט", הוא כתב בזיכרונותיו.

אחד ממוריו היה הצייר ארנסט פוקס, מאבות ה"ריאליזם הפנטסטי" — בן לאב יהודי ואם נוצרייה מווינה, שבסוף שנות ה–50 הצטרף למנזר דורמיציון בירושלים. ימין שכר חדר בשכונת נחלאות, שהיתה למושא לציוריו, והיה פעיל כאמן רישום, צייר, פסל ומורה לאמנות. הוא צייר את הבית, את המשפחה ואת ירושלים, והציג בגלריות בארץ ובעולם. ב–1980 עיצב את אנדרטת האבן לזכר כובשי הקסטל. ב–2007 הושק בול שנשא את דיוקנו של הרב יצחק כדורי על פי ציורו של ימין.

כשהיה בן 24 הכיר את אביבה, אהבת חייו. את ירח הדבש החלו באילת וסיימו בבית חולים. הסירה שבה שטו להנאתם נסחפה ועברה את הגבול לירדן. חיילים ירדנים פתחו לעברם באש. "הסירה נפגעה והמנוע השתתק. הוצאנו את המשוטים והתחלנו לחתור, בשארית כוחותינו, עד שפגשנו את ספינות המשמר, שיצאו לקראתנו מאילת, וגררו אותנו לחוף", סיפר אז יצחק בן ה–30.

בני הזוג הקימו את ביתם בשכונת האמנים ימין משה. לאחר מות בנם בן השמונה עברו לשכונת ארנונה. במותו, בחודש שעבר, השאיר אחריו יצחק ימין את אשתו אביבה, ארבעה ילדים ותשעה נכדים.

אוהבים היסטוריה? הצטרפו ל"נקמת הארכיון" בפייסבוק

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ