2020-1927 |

מרובה טוטו לאולימפיאדה: עם מותו של אלוף ישראל בקליעה

דב בן דב ירה בכל מה ש(לא) זז. פעם גרף את כל הפרסים בקליעה-למטרה עד שגורש, אך זכה בלבה של אשתו-לעתיד. בפעם אחרת הבריח את הצלפים הירדנים

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן דב באימון
עופר אדרת
עופר אדרת

ב–1952 נכנס דב בן דב לספרי ההיסטוריה כשהיה אחד מ–26 הספורטאים במשלחת הישראלית הראשונה לאולימפיאדה, שנערכה בהלסינקי. "עומד להתגשם חלומם של דורות ספורטאים יהודים. זוהי האולימפיאדה הראשונה בה יצעדו ספורטאי ישראל תחת דגל מדינתם העצמאית שווי זכויות עם שאר עמי תבל", אמר אז יו"ר הוועד האולימפי, ח"כ נחום חת.

"האימונים דרשו ביצועים גבוהים מאוד", נזכר בן דב, אלוף ישראל בקליעה. עד אז ירה רק ברובה "טוטו". לקראת האולימפיאדה רכשה לו המדינה רובה גדול יותר. לאחר פתיחת התחרויות כתבו חברי משלחת ישראל לראש הממשלה, דוד בן גוריון: "דמעות אושר וגאווה זלגו מעיני יהודים רבים שהיו נוכחים בטקס וחזו בהנפת הדגל הלאומי על התורן בכפר האולימפי, ואשרינו אנו שזכינו לקחת חלק במעמד היסטורי זה".

ואולם, ההתרגשות לא סייעה למשלחת לחזור הביתה עם מדליות. בן דב הגיע למקום ה–21 (מתוך 32) בתחרות ירי ברובה חופשי ל–300 מטרים בשלושה מצבים. ועדת בדיקה הוקמה מטעם הממשלה כדי לברר "האם היה כישלון בהופעת ספורטאינו במשחקים". הוועדה המליצה להימנע משליחת ספורטאים לא מיומנים לאולימפיאדה הבאה. חלקם, לדבריה, "לא הגיעו בשעת המבחן המוקדם בארץ לרמת המינימום הנדרשת להופעה באולימפיאדה ואי אפשר היה לקוות להישגים משביעי רצון מצדם".

בן דב לא נרתע מכישלונות, והמשיך לייצג את המדינה בתחרויות בינלאומיות. אחרי האולימפיאדה ייצג את ישראל במשחקי אסיה ב–1954 — שם הגיע למקום השלישי — ובאליפות העולם במוסקווה ב–1958.

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק "נקמת הארכיון: חובבי ההיסטוריה של הארץ"

הוא נולד ב–1927 בשכונת הבוכרים בירושלים להורים שמוצאם מפולין. את כישרון הקליעה טיפח במועדון קליעה למטרה בשם "טיר", שפעל על חוף הים בתל אביב. "היה לי חוש לקליעה", סיפר בראיון לפלג לוי ב"תולדות ישראל". באחד הימים, כך נזכר, נסע עם אשתו לעתיד לטיול בעכו, שם עצרו ביריד שכלל משחק הטלת חצים ("אינדיק") נושא פרסים. "לקחתי את כל הפרסים עד שגורשתי משם", סיפר. בפעם אחרת, כך נזכר בעדות שפורסמה באתר "הקשר הרב דורי" של בית התפוצות, התבקש במטווח לירות חמישה כדורים למרכז המטרה (בול). "חמישתם נכנסו בדיוק לאותו מקום ויצרו חור אחד", הוא סיפר, "היו כאלה שחשבו שיריתי רק כדור אחד".

ב"הגנה" הוא עבר קורס מ"כים תחת אהרן ידידיה, שב–1946 היה אחד מארבעת חברי הארגון שנפלו בהתקפה על מחנה צבאי בריטי בשרונה ועל שמם נקרא רחוב "הארבעה" בתל אביב. בן דב התגייס ב–1948 ונשלח לקורס הצלפים הראשון בצה"ל, שבסופו היה מראשוני המדריכים בתחום בצבא. מדריכו היה אלכס אלירז, אבי תורת הקליעה בישראל. אחרי הקורס, בין היתר, הדריך בן דב צלפים בחטיבת אלכסנדרוני. את הפרטים מסר בראיון לפלג לוי בפרויקט התיעוד "תולדות ישראל".

בתחילת שנות ה–60, כשתע"ש עשתה את צעדיה הראשונים בייצור קליעים, הוזמן בן גוריון לתצוגת תכלית של ירי. "זה היה ממש אירוע מביך", סיפר לימים בן דב, שהשתתף בניסויים. "חלק מהכדורים הגיעו ליעדים בצורה עקומה או הפוכה". אבל הוא לא נתן לתוצאות לרפות את ידיו, וביקש מ"הזקן" חתימה על גבי כרזה צה"לית של קליעה למטרה, שאותה שמר עד יומו האחרון.

כמה שנים מאוחר יותר, ערב מלחמת ששת הימים, הוכיח את כישוריו כשצלפים ירדנים הטרידו את תושבי ירושלים. "הזעיקו אותי", הוא סיפר, "העמידו אותי מול עמדה ירדנית באזור מעבר מנדלבאום (הגבול בין ירדן לישראל ובין שני חלקי ירושלים). ממרחק של 400 מטרים פשוט יריתי לעמדה, ממקום לא פשוט, ומאז היה שקט. זה היה יישום של כל הידע והניסיון שצברתי עד אז".

לאורך הקריירה התנסה בן דב בסוגים שונים של ירי. "התחלתי מרובה 'טוטו', והפכתי לאחד הקלעים המצטיינים. יריתי גם ברובי ציד ובאקדחים", הוא סיפר. לימים התחרה גם בירי בצלחות חרס. "להיות צלף זו מלאכה לא פשוטה כלל. יש כל כך הרבה גורמים שונים שאתה צריך לשמור עליהם במהלך הירי — נשימות קצובות, ריכוז, התכוננות לירי, מבט למטרה ועוד", אמר לימים.

למחייתו עבד בתחום מערכות קירור מסחריות. הוא הותיר את אשתו שושנה, שלושה ילדים ונכדים.

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק "נקמת הארכיון: חובבי ההיסטוריה של הארץ"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ