2020-1922 |

ה"סבתא החביבה" שהתגלתה כאשת ברזל

יונה אושפיז, שמתה החודש בגיל 98, ניהלה במשך עשרות שנים את מפעל המנועים שהקים בעלה, מחלוצי תעשיית החשמל בארץ. "יונה נכנסה ללוע הכרישים", נכתב עליה, אך לספרי ההיסטוריה נכנסה ככלת פרס התעשייה הראשונה

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אושפיז במפעל המנועים. לא היססה לומר לפועלים "אין לי מושג"
עופר אדרת
עופר אדרת

מתעניינים בסיפורים היסטוריים? הצטרפו ל"נקמת הארכיון" בפייסבוק

ב-1977 עשתה יונה אושפיז היסטוריה כשהיתה לאשה הראשונה שזכתה ב"פרס התעשייה". הפרס, שהוענק על ידי ראש הממשלה, מנחם בגין, ניתן לה על כך ש"בניהולה המופתי המפעל שניהלה הלך מחיל אל חיל".

ללא השכלה אקדמית וללא רקע טכני, אושפיז ניהלה את מפעל ייצור מנועי החשמל הראשון בארץ, שהוקם על ידי בעלה ב-1938. "באופיי אני אשה חזקה, אבל אני מוכרחה להודות, שהרבה דברים שהשגתי הם הודות לחוצפתי", אמרה עם קבלת הפרס.

היא נולדה ב–1922 למשפחת קוברינסקי בביאליסטוק בפולין. הוריה עברו לשם מהעיר סלונים (היום בבלארוס). אביה, שמאי קוברינסקי, היה בעל בית מסחר לבגדי הלבשה וספק ביגוד לצבא הרוסי. אמה היתה רחל לבית סלוצקי. במשפחה היו ארבעה ילדים. ב–1924 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בתל אביב, וכאן אימצה שם עברי, "בן ארצי".

יונה למדה בגימנסיה הרצליה. אחד מאחיה, אפרים בן ארצי, שירת בבריגדה היהודית של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. לפי דיווחי התקופה היה הקצין העברי הראשון שהועלה לדרגה גבוהה בצבא הבריטי — לויטנט־קולונל. לימים היה אלוף בצה"ל ואחר כך מנהל "מקורות" ומנהל אל־על.

ב–1940 הכירה את בעלה לעתיד, שאף שמו יונה, בנשף התרמה שאירגנה אמה. יונה אושפיז נולד בליטא ועלה לארץ ב–1936 לאחר שסיים לימודי הנדסת חשמל ומכונות בצרפת. בארץ הקים את מפעל "יונה אושפיז מנועי חשמל" בתל אביב ולאחר מכן העתיק את מקומו לחולון.

הוא היה מחלוצי תעשיית החשמל בארץ. תחילה עסק המפעל בתיקון ובשיפוץ מכונות וציוד חשמלי, מנועים וגנרטורים לרשויות המנדט הבריטי ולתעשייה הארצישראלית. בהמשך החל לייצר מנועים, ועבד עם תחנות הכוח של חברת החשמל, מערכות שאיבת המים של "מקורות", בתי הזיקוק לנפט, התעשייה הכימית בנגב ובים המלח והתעשיה הפטרו־כימית בצפון, מפעל המלט "נשר", מפעל הנייר "חדרה" ועוד.

בשנות ה-20 המוקדמות לחייה, לאחר נישואיהם, החלה יונה לעבוד במפעל שהקים בעלה. אחת מפעולותיה הראשונות היתה ייצוג המפעל בוועדה ציבורית שהחליטה אילו פועלים ירותקו למפעלים בתקופת מלחמת העצמאות. "באותם ימים עזרתי ליד בעלי בעבודות המשרד, בקשרים עם משרדי הממשלה והבנקים, השגת רישיונות וכו'. הביורוקרטיה היתה הרבה יותר מסובכת", היא אמרה לימים.

ב-1950, כשבעלה לקה בהתקף לב, היא מילאה את תפקידו עד שהחלים.
ב-1970, אחרי מותו, נכנסה לנעליו והתגברה על הקשיים הטכניים שכרוכים בנושאים "שרק בעלי הבין אותם", כדבריה. "אין לי כל יתרון מסוים וזה היתרון שלי. בעבודתי אני מנצלת ניצול מלא את המשפט 'אין לי מושג'. אני גם חוזרת ואומרת, 'אני הרי לא מבינה כמוכם, אז תרשו לי לשאול שאלה טיפשית'... בן אדם צריך לנצל כל מה שיש לו, כולל את החולשות, ולמי אין כאלה", הסבירה.

ב-1990 נכנסה פעם נוספת לספרי ההיסטוריה. הפעם, כשהיתה האשה הראשונה החברה בנשיאות התאחדות התעשיינים. "יונה נכנסת ללוע הכרישים", נכתב אז ב"מעריב". בהמשך דיווח העיתון כי ישיבת נשיאות תיפתח מעתה ב"גבירתי ורבותי". כפי שנהוג היה במשך עשורים רבים, ובמידה מסוימת נהוג עד היום, ההתייחסות לנשיותה תפסה מקום מרכזי בדיווחים על אושפיז המנהלת. "נראית כמו הרבה סבתות חביבות המטיילות בגן המשחקים עם הנכדים, לא מקרינה אנרגטיות וסמכותיות של מנהל גדול, אבל כל בוקר היא באה למפעל המתכת, על כל המשתמע מהענף הזה", נכתב עליה ב"מעריב".

לאורך הקריירה זכתה בתארים רבים, בהם אות הוקרה של תעשיית המתכת והחשמל, אות מפעל חיים ממשרד התשתיות הלאומיות ואות "יקיר התעשייה". ב-1985 הדליקה משואה ביום העצמאות. את יום הולדתה ה-90 עוד חגגה במפעל. לפני כשנה וחצי החברה סגרה את פעילותה בתחום ייצור ותיקון מנועי חשמל. אושפיז נפטרה החודש בגיל 98 והותירה אחריה בן, בת, ארבעה נכדים וחמישה נינים.

מתעניינים בסיפורים היסטוריים? הצטרפו ל"נקמת הארכיון" בפייסבוק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ