2020-1933 |

"על אפם וחמתם": הדרך הארוכה של הנווטת הראשונה

בתיה אורני, שנפטרה השבוע, נכנסה לספרי ההיסטוריה בערך פמיניזם. כשנודע לה שלא התקבלה לקורס הטייס ממניעים פסולים, היא לא ויתרה. לטוס לא נתנו לה, לבסוף, כי היתה "נמוכה מדי", אבל ב-1956 היא ניווטה מטוס לצניחה המפורסמת במיתלה

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורני בטקס סיום קורס טייס ב-1954, מקבלת דרגה ממשה דיין. "על אפם וחמתם של רבים מ'הגדולים' הטוענים כי אין מקום לבחורה בתפקידים כאלה"
עופר אדרת
עופר אדרת

אתם בפייסבוק? הצטרפו ל"נקמת הארכיון: חובבי ההיסטוריה של הארץ"

ב-1954 דיווחה העיתונאית תקוה וינשטוק ב"מעריב" על רגע היסטורי בתולדות ישראל. "בתיה - פצפונת בת עשרים - מקבלת כנפיים" היתה כותרת המשנה של הכתבה שבמרכזה בתיה יחזקאלי (לימים ורונסקי, ובסוף אורני), הנווטת הראשונה בחיל האוויר.

כניסתה לספרי ההיסטוריה לא היתה קלה. תחילה התבשרה כי כלל לא עברה את מבדקי קורס הטייס. אלא שבהמשך קיבלה מסר מפתיע מאחת מחברות הוועדה: "ההחלטה שרירותית, תגישי ערעור". בתיה עשתה כעצתה. הפעם התבשרה כי היא כשירה לקורס הטייס, אך לא לתפקיד טייסת. הסיבה: גובהה, 1.53 מטרים. "נו, באמת, לא יכלו למצוא תירוץ יותר טוב? כאילו שלא היו אז טייסים בגובה שלי", אמרה לימים. בהמשך, "על אפם וחמתם של רבים מ'הגדולים' הטוענים כי אין מקום לבחורה בתפקידים כאלה", כדברי וינשטוק, החלה בתיה את הקורס היוקרתי.

"במשך כל הקורס 'קיוו' כי תיפול", דיווחה וינשטוק, שהוסיפה, כי אפילו לא תפרו לה מדים מיוחדים. "וכך טסה הנערה דקת הגו ונמוכת הקומה במעיל-רוח גברי רחב כשק שקופל מכל עבר, במגפי טיס שהרגל נגררת וכמעט יוצאת מהם, בכובע טיסה גדול המכסה את חצי הפרצוף הזעיר. בקושי ניתן להבחין מי הדמות המשונה הנגררת למטוס כשהיא כורעת תחת עמוס של תיקים ומכשירי חישוב". בתיה לא ויתרה. "ראיתי שהבחורים מתלוננים כמה קשה, אז חרקתי שיניים והשתדלתי יותר", אמרה.

בסוף קורס טייס מספר 13 הרמטכ"ל משה דיין ענד לה את דרגות הטייס. אכזבתה מכך שלא הותר לה להיות טייסת התחלפה בשמחה על מקצוע הנווטת. "זה משגע, במובנים מסוימים - אפילו הרבה יותר טוב מטיסה", אמרה. אכזבה נוספת ציפתה לה אחרי הקורס, כשביקשה להיות נווטת קרב. "זו תהיה נחיתה לשם אונס", אמר לה בזלזול אחד מהמפקדים בחייל, ושלח אותה להיות נווטת תובלה בטייסת 103 ("טייסת הפילים") בפיקודו של פול קדר. האחרון התרשם מיכולותיה המקצועיות עוד במבחן המסכם של קורס הטייס. לאחר שטסו יחד מעל הים במשך שלוש שעות, היא קיבלה הוראה לחזור לבסיס. "עשיתי את כל החישובים והגשתי לפול פתק עם הכיוון וזמן ההגעה. הגענו בדיוק על הדקה שאמרתי, והוא כל כך התלהב, ואמר, 'אני רוצה אותך בטייסת שלי'", סיפרה.

אבי משה-סגל, אוצר וחוקר תולדות התעופה, מציין כי בטייסת היו אז עוד שתי נשים: הטייסת יעל פינקלשטיין (לימים רום) והאלחוטנית אוהליה סגל. שנתיים אחר כך, ב-1956, שוב זכתה ורונסקי להשתתף ברגע היסטורי. במהלך מבצע קדש היא היתה הנווטת באחת הטיסות מהן צנחנו הצנחנים במיתלה ולאחר מכן בפינוי הפצועים משם.  

היא נולדה ב-1933 בתל אביב לצילה ואיציק יחזקאלי. עוד בגימנסיה היתה פעילה בקלוב התעופה, שם בנתה טיסנים. במלחמת העצמאות הביטה בקנאה בטייסים מחו"ל שהתנדבו לחיל האוויר. "ראינו אותם עושים דברים שרק יכולנו לחלום עליהם", אמרה. אחר כך הצטרפה לשניים מחברי גרעין הנח"ל שלה, זוריק לב ואהוד דולינסקי, וניגשה למבדקים לקורס טייס. השאר היה היסטוריה. שני חבריה נהרגו בהמשך בחיל האוויר: דולינסקי בתאונת מטוס ב-1954, לב  - שפיקד על בסיס רמת דוד, במלחמת יום כיפור.

בעלה הראשון, יעקב ורונסקי, שמת בטרם עת ממחלה, היה טייס. לאחר מכן נישאה בשנית לראובן אורני. כשלזוג נולדו ילדים, היא שוחררה, בניגוד לרצונה, ממילואים. "זה מאוד הכעיס אותי, רציתי להמשיך כמו כולם. גם גברים עם ילדים היו משחררים?" תהתה. באזרחות עבדה בבנק לאומי וכסוכנת נסיעות.

זמן קצר לאחר מכן סגר החייל סופית את שערי קורס הטייס בפני נשים, עד שאליס מילר זכתה בבג"ץ לפתיחתו ב-1995. "היו לה ביצים", אמרה אורני. בעלה ראובן מת לפני כשלוש שנים. אורני נפטרה השבוע והותירה ארבעה ילדים, 12 נכדים ושמונה נינים. פעם אמרה בבדיחות, כי בגלגול הבא היתה רוצה להיות אסטרונאוטית. אחר כך שינתה את בחירתה לעוף קונדור האנדים, כדי שתוכל לרחף מעל ההרים.

אתם בפייסבוק? הצטרפו ל"נקמת הארכיון: חובבי ההיסטוריה של הארץ"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ