"אנחנו לא חבורה של אלטע־קאקערס" |

הגיאוגרף שלא פחד משמות בערבית

ב-50 שנותיו בוועדת השמות הממלכתית הצליח יהודה זיו לבלום שינוי השם "מחלף קסם" אך נכשל במאמץ להסביר למה לא ראוי לקרוא למחלף ע"ש "בנציון נתניהו"

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עופר אדרת
עופר אדרת

לפני שבע שנים פרצה סערה זוטא בעקבות ההחלטה לקרוא מחלף על שם בן־ציון נתניהו, אביו של ראש הממשלה. היו שהתרעמו על ההליך המזורז בו קיבל המחלף את שמו. אחרים סברו כי אין זה ראוי שראש ממשלה מכהן ינציח כך את אביו. יהודה זיו, חבר ותיק בוועדת השמות הממשלתית, הוטרד מעניין אחר: לפי כללי הדקדוק שם המחלף אמור היה להיות "בן־ציון", אולם בלחץ המשפחה שונה השם ל"בנציון".

"חוששני, כי בעקבות זאת עוד יתחילו מעתה גם משפחות אחרות לתבוע קריאת רחובות בכינויי יקיריהן, כמו רחוב שְׁמוּלִיק", כתב, ודרש, ללא הצלחה, "לעמוד בתוקף על שימור השם ההיסטורי 'בן־ציון', ככתבו וכלשונו — כשם שהוא מובא במקרא ובמשנה". לא היה זה המחלף היחיד שהעסיק את זיו, שהודה כי הוא "אובססיבי" בנושא השמות. כמה שנים לפני "מחלף בנציון" היה זה מחלף קסם שטרד את מנוחתו.

בעיריית ראש העין התלוננו כי המחלף נקרא בשם הכפר הערבי הסמוך, ודרשו לשנותו למחלף ראש העין. זיו חשב אחרת: "אם תפתחו את התוספתא של מסכת עבודה זרה תמצאו כל מיני סיפורים על אזור השרון. נכתב שם שבכפר קֶסֶם היה חרוב שבצילו עסקו בעבודה זרה, כלומר, קסם הוא שם עברי קדום שממנו התגלגל השם הערבי", הוא הסביר.

צפו: סיפור חייו של יהודה זיו בראיון ל"תולדות ישראל":

במשך כחצי מאה, מתחילת שנות ה–70, כיהן זיו בוועדת השמות הממשלתית, שמעניקה שמות עבריים ליישובים ולאתרים. "אנחנו לא חבורה של אלטע־קאקערס שיושבים באולימפוס ומשפריצים שמות", אמר ל"הארץ", וחשף את המתכון לבחירת שם מוצלח: "דבר ראשון מחפשים אם יש משהו בתנ"ך או במקורות אחרים". בהקשר זה זכורה גם אמירתו לפיה "ביהודה ובשומרון מטיילים ברגליים יחפות — כי כל העת דורכים שם על פסוקים". בשלב השני, הוא אמר, בודקים שם ערבי בסביבה, שניתן לאמץ.

חובבי היסטוריה? הצטרפו אלינו ל"נקמת הארכיון"

בניגוד לחלק מהפוליטיקאים, זיו לא חשש משמות ערביים, והרבה לנצל אותם למטרתו. "שם ערבי יכול להיות גלגול של שם יהודי", הוא אמר, ופירט: "הערבים באו במאה השביעית, מצאו כאן את אבותינו וסיגלו את השמות שהיו נהוגים בפיהם, גם אם בשיבושים". כדוגמה הביא את ג'בע ומוח'מס, שהן גבע ומכמש המקראיות. "צריך פשוט להאזין לשם הערבי וללכת לא לפי התרגום שלו אלא לפי צלצול השם", הוא אמר.

מנגד, הוא בז למטיילים ש"נוהגים להגות את שמותיהם העבריים של עצמים בהיגוי 'ערבי' לכאורה, כדי להישמע סיירים ותיקים", כדבריו. בהקשר זה הוא ציין את "ההתגנדרות בשמותיהם הערביים של נחלי הגולן", ובראשם גִ'ילַבּוּן. שמו המקורי הוא גָ'לָבִּינָה כשם הכפר שלרגליו. ועדת השמות קבעה לו שם עברי — גִּילְבּוֹן. המטיילים מצדם, הפכו אותו מחדש ל"ערבי", אך בכך חטאו למקור, משום שגִ'ילַבּוּן הוא בכלל שם של כפר אחר.

זיו נולד במוסקבה ב–1926, לבן־ציון וחנה זלצין (זלטין), אח למדען פרופ' יעקב זיו. בן שנה וחצי עלה עם הוריו לארץ, וגדל בטבריה. ב–1935 עברה המשפחה לרעננה, שם מונה אביו למנהל בית ספר שלימים נקרא על שמו. ב–1943 התגייס זיו לפלמ"ח ושירת כסייר. "שם החלה הקריירה שלי בידיעת הארץ", הוא העיד. במלחמת העצמאות שירת כמלווה שיירות בחטיבת הראל. פציעה הצילה אותו מגורל חבריו שנפלו בשיירת הל"ה. הוא חזר לצבא ב–1976, כראש מדור מורשת ידיעת הארץ (מורי"ה), ובין לבין גם היה מורה נערץ בשרון וגיאוגרף ברשות שמורות הטבע.

גולת הכותרת של פועלו היתה בוועדת השמות הממשלתית, אליה הגיע כנציג רשות הטבע והגנים, והמשיך כמינוי מיוחד של הרמטכ"ל. בעשרות שנותיו בוועדה הוא עמד בראש ועדת המשנה לשמות יישובים. גלגולי השמות בהם עסק היוו מקור חשוב להבנת תולדות הארץ ותושביה. הוא אצר בראשו אין־ספור אנקדוטות אותן פירסם מעל במות רבות. לפי אחת מהן, ואדי ג'וז שמו הערבי של רחוב במזרח ירושלים, תורגם ל"נחל אגוז", אך עיריית ירושלים, בתעתיק השגוי לערבית, כינתה אותו "נחל הָאַכּוּז".

זיו, שהיה נשוי פעמיים, נפטר החודש בגיל 94 בירושלים, והותיר את אשתו פנינה, ילדים ונכדים.

חובבי היסטוריה? הצטרפו אלינו ל"נקמת הארכיון"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ