עופר אדרת
עופר אדרת

חובבי היסטוריה? הצטרפו ל"נקמת הארכיון" בפייסבוק

בנאומה בטקס קבלת פרס ישראל לחקר החינוך ב–2006 סיכמה פרופ' מרים בן פרץ במשפט אחד עשרות שנות מחקר: "יש להרבות בלמידה ולהמעיט במדידת הישגים מתמדת, המחבלת בחדוות הלימוד".

בן פרץ עם הוריה בילדותהצילום: המשפחה
בגיל 3, רביעית מימין בשורה השניה, בגן הילדים בברסלאו גרמניה, 1930צילום: המשפחה

בן פרץ, שהחלה את הקריירה כמורה, היתה לימים "מגדולי החוקרים בחינוך ובהוראה", כפי שתוארה כשקיבלה את הפרס. מחקריה עסקו בתוכניות לימודים, במדיניות חינוכית ובהכשרת מורים. "ראיתי מהפכות, שינויים וחידושים רבים בתחום, אבל אני שבויה בתפישה האבולוציונית, לפיה קשה מאוד יהיה לבטל את מוסד בית הספר ולוותר לגמרי על הצורך במורה, שהתפתחו במשך דורות רבים", היא אמרה. ממרומי גילה ומעמדה, פסקה כי "מערכת החינוך שלנו טובה", והסבירה: "אני רואה חקלאות נפלאה, מדע מצוין, אמנות משגשגת וצבא חזק. מהיכן באו הרופאים, המדענים והחקלאים האלה? כולם פרי החינוך הישראלי".

בן פרץ נולדה ב–1927 בברסלאו בגרמניה (היום ורוצלב בפולין). אביה, ד"ר ישראל אברהם רבין, היה רב ומרצה בבית המדרש (סמינר) לרבנים בברסלאו. אמה, ד"ר אסתר רבין לבית הס, היתה מרצה לספרות, להיסטוריה ולאמנות. אחיה, פרופ' מיכאל עוזר רבין, שנולד ב–1931, היה לימים אחד מחשובי החוקרים במדעי המחשב וחתן פרס ישראל ופרס טיורינג. אח למחצה שלהם, פרופ' חיים רבין (בנו של אביהם מנישואיו הראשונים) היה מגדולי החוקרים בתחום הבלשנות השמית והעברית. אח נוסף, זאב, מת בילדותו.

בן פרץ, במרכז, במעבדה בתואר הראשון, האוניברסיטה העברית, ירושליםצילום: המשפחה
בן פרץ בבית הספר החקלאי עיינות, 1944. ראשונה משמאלצילום: המשפחה

בשנת 1935 עלתה המשפחה לארץ והתגוררה בחיפה. אביה של בן פרץ התמנה למנהל בית הספר היסודי של "המזרחי" — "נצח ישראל". היא עצמה למדה בבית הספר הריאלי בהנהלת ד"ר ארתור בִּירָם. בתום לימודי התיכון הצטרפה ל"הכשרה מגויסת" בקיבוץ "אמונים" שישב תחילה בנחלת יהודה ליד ראשון לציון. בקיבוץ הכירה את אהבתה הראשונה, יוסף קופלר, "יופ" שלו נישאה
ב-1946, כשהיתה בת 19. בהמשך הם עברו יחד לירושלים, שם למדו. בעיצומה של מלחמת העצמאות נפל "יופ" עם חבריו למחלקת הל"ה. הנופלים היו למיתוס מכונן, אך מרים חוותה את האסון הזה מנקודת מבט של אלמנה צעירה מאוד.

במכתביו כתב לה יופ: "אני אוהב את עמנו אהבת אין קץ. אני מוכן להקריב עבור עמי זה את הכל — וגם את חיי. כלום תפקפקי בכך שאעזוב את כל היקר לי, כדי למלא את חובתי הלאומית־היהודית... גורל היישוב - גורלי".

בן פרץ, מימין, בקורס מדריכי נשק בזמן מלחמת העצמאותצילום: המשפחה
בן פרץ ו"יופ" על הגורן, 1945. קבוצת אמוניםצילום: המשפחה

גם מרים שירתה במלחמה, כמפקדת כיתת בנות ששמרו על שכונת "בית וגן" בירושלים. "רק נס מנע מאתנו להרוג אחת את השנייה עם הנשק, כי ההכשרה שעברנו לא היתה מספקת", היא אמרה. "מולנו היו ערבים. למזלנו, הם אף פעם לא תקפו. אינני חושבת שהיינו מצליחות לעצור אותם".

ביולי 1949 נישאה בשנית לעורך הדין משה בן פרץ. את הקריירה בחינוך החלה כמורה לביולוגיה בבית הספר הריאלי. במקביל, המשיכה בלימודים וב–1977 קיבלה תואר דוקטור בחינוך מהאוניברסיטה העברית. בשנים הבאות כיהנה כראש החוג להוראה וכראש בית הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה, שם הקימה את המרכז לתכנון לימודים ואת המרכז לחינוך יהודי בישראל ובתפוצות. לימים גם היתה נשיאת מכללת תל חי והקימה את תוכנית הלימודים בחינוך במכללת אוהלו.

בן פרץ באוניברסיטה העברית, 1950צילום: המשפחה
בן פרץ ובעל הראשון, יוסף קופלרצילום: המשפחה

מונח חשוב שטבעה במחקריה הוא "פוטנציאל קוריקולרי" ("קוּריקוּלוּם" — תוכנית לימודים). היה זה חלק מתפישה לפיה תוכנית הלימודים אינה מוצר מוגמר, אלא תבנית מודולרית שמורים יכולים להתאים לצורכיהם ולצורכי תלמידיהם. "כאשר מפתחים חומרי לימוד ותוכניות לימוד, יש לדעת שיש הרבה דרכים להשיג מטרה חינוכית מסוימת, ושאפשר להשתמש בחומרי הלימוד הקיימים כדי להשיג מטרות שונות", היא הסבירה.

בן פרץ השפיעה על כמה מהרפורמות הגדולות במערכת החינוך בתפקידה כיו"ר ועדות שונות שהקימו שרי חינוך. היא פירסמה עשרות ספרים ומאמרים עד יומה האחרון. לצד זאת, היא היתה חברת מועצת העיר חיפה ויקירת העיר. היא נפטרה החודש בגיל 93, והותירה אחריה שלוש בנות, נכדים ונינים.

בן פרץ עם בעלה, משה, בחגיגות 80צילום: המשפחה

חובבי היסטוריה? הצטרפו ל"נקמת הארכיון" בפייסבוק

בן פרץ, מחזיקה בתמונה של בעלה הראשון, "יופ", שנפל עם הל"ה. 2017צילום: מוטי מילרוד

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ