2020-1933 |

"את אשר כתבתי - כאבתי": עם מותו של משורר המחתרות

הוא התפרסם בשיר "נעמה", אך ביצירתו של אברהם בר עוז, שמת החודש, היו עוד הרבה אהבה וכאב - למולדת. בשנותיו האחרונות הזהיר: "התעוררו! פן נאבד את הארץ"

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בר עוז
עופר אדרת
עופר אדרת

בבית צר מלהכיל, לצד עשרת אחיו הקטנים ולאורה של עששית מפויחת, כתב אברהם בר עוז את שיריו הראשונים. כתב "הצפה" חיים פיקרש, שנפגש עמו ב-1965 בביתו בשכונת כרם התימנים בתל אביב, תיאר את מקורות שירתו. "יש ששלולית מים דלוחים בירכתי סמטת הרחוב הצר מזכירה לו זוהרו של אגם תכלת שגווע; הילוכו המרושל של אביון מזה רעב, מעלה לפניו דמותו של עם מוכה ורדוף, וגם בכי תינוקות וזאטוטים לובשי סחבות הנוברים באשפתות, קורעים מיתרים בלבו", הוא כתב והוסיף: "מכל מקום... אברהם בר עוז אינו שואב את ההשראה לכתיבתו מהמולתו של כרך אף לא ממראיתם המדושנת של בני אדם המגלגלים בהנאות עולם".

הוריו של בר עוז עלו לארץ מהעיר תעז שבדרום־מערב תימן ב–1922. בתעז חיו בעבר כמה עשרות משפחות יהודיות וביישובים סמוכים חיו עוד קהילות קטנות. בעיר קבור המשורר והמקובל שלום שבזי. אביו של בר עוז, מנחם תעיזי, היה נצר לשושלת שבזי. אמו היתה חנה בת יצחק תעיזי־אברהמי.

בר עוז נולד בתל אביב ב–1933 ובצעירותו היה חבר בתנועת הנוער הדתי העובד, למד בישיבת "כתר תורה" ובבית הספר המקצועי מרשת מ.מ.מ. למחייתו עבד בין היתר כשרברב בבית החולים הדסה בתל אביב. "ראיתי זריחות ושקיעות בחייו של אדם", כתב באחד משיריו. לימים עבד כפקיד במחלקת החינוך העירוני של עיריית תל אביב.

ערב קום המדינה היה חבר במחתרת אצ"ל. לימים הוא כונה "משורר המחתרות". בספרו "שירי הרוגי מלכות", שהוקדש לזכר נופלים בני העם היהודי, מאברהם שטרן ("יאיר") ועד אלי כהן, עסק בר עוז באומה השוכחת את גיבוריה. כך, בשיר "להקים יד ונס" כתב: "הרשות נתונה/ והעת נכונה/ להזכיר לך אומה/ להקים יד ונס/ למקימייך אומה". בשיר אחר כתב: "לא עת שכוח!/ מקדשייך אומה./ לא עת שכוח/ עולי גרדום/ אבירי לב/ לא עת שכוח/ גם אם יש.../ צו להשכחה".

שירים וסיפורים מפרי עטו פורסמו בעיתונות ובכתבי עת, אך עיקר פרסומו נבע מהפזמונים שעליהם היה חתום, אשר רבים מהם הושרו בפי כל וחלקם בוצעו בפסטיבלי זמר. אחד המפורסמים ביותר הוא "נעמה" (אן תלכי —/ אן תסורי לבדך.../ אי דרכך יורדה/ ספרי לי, נעמה.../ סוד לי קט — אשוח לי בדד/ לרוחות אגל סודי…). השיר הולחן בידי שלמה בידרמן ובוצע בין היתר על ידי אסתר עופרים ועפרה חזה. לצד זאת כתב גם את "מרחבייך", שהולחן בידי דניאל סמבורסקי ("מרחבייך ינגנו/ אדמת מגד אהובה/ אבן סלע ירננו/ מול שמשך הזהובה/ תמיד נשכיבה שחר/ תלמיך נשובב/ אהבנוך זקן ונער/ ערבותיך נדובב").

שירים נוספים שכתב: "בערבות לכיש" (שביצע ישראל יצחקי), "אגדת הלוחמים", "אליהו גיבור ישראל" (שהוקדש לזכרו של אלי כהן), שיר "ההלך הבודד", ו"על גמלי". מבצעים נוספים של שיריו היו צמד הפרברים, צמד העמרנים, רבקה רז, יפה ירקוני, בעז שרעבי ואייל גולן. לצד זאת, בר עוז שיתף פעולה עם נורית הירש ואפי נצר.

"את אשר כתבתי — כאבתי. את אשר חרזתי — שקלתי. את אשר שברתי — מדם לבי שפכתי", כך כתב בספרו, "ימים של אהבה". אדיר כהן כתב עליו: "חשים אנו בו שחצב את שיריו מחוויית כאבו, ממראות השחור שבהם נתקלו עיניו, מעולם השאלות הקיומיות הגדולות שאין להן פתרון". "בשירת אברהם בר עוז עובר כחוט השני להט יקוד לציון ושאיפה לראות מולדת ישראל בנויה על אדני התורה והמסורה", כתב יעקב רימון. "והרי זו גבורה של משורר צעיר בימינו החילוניים, המעז לחרוג מן המסגרת המקובלת והוא ממשיך שרשרת השירה הישראלית השורשית".

בר עוז היה חתן פרס ראש הממשלה לספרות עברית, זכה בתעודת הוקרה ממשרד החינוך והתרבות והיה חבר באגודת הסופרים העבריים, אגודת הציירים בישראל וכן בהנהלת אקו"ם. הוא היה איש ימין. בעמוד הפייסבוק הפעיל שלו פירסם קריאות נגד פינוי והחזרת שטחים, נגד מערכת המשפט ובג"ץ והזהיר: "התעוררו! פן נאבד את הארץ ולא רק את השלטון". הוא מת החודש, סמוך ליום הולדתו ה–87, והותיר אחריו משפחה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ