הספר הצבאי שהציל את הרעמה של בן גוריון

השלט הצנוע בפתח המספרה של שמואל ניסנוב בשכונת מעלות דפנה בירושלים, "סלון ניסנוב - מספרה לגברים וגברות", לא רמז על התהילה ועל "אבק הכוכבים" שדבקו במקום. רק התמונות שנשמרו במשפחה לאחר פטירתו של ניסנוב, בחודש מאי האחרון, מסגירות את העובדה כי המספרה הזו לא היתה עוד עסק רגיל.

בן גוריון, לוי אשכול, יצחק רבין, שמעון פרס, מנחם בגין, עזר וייצמן, רמטכ"לים, אלופים ובכירים במשק נהגו להפקיד את ראשיהם בידיו המסורות של ניסנוב במשך עשרות שנים. "הבוכרי שהציל את הרעמה של בן גוריון", "הספר מספר אחת" ו"הקודקודים חיכו בתור" הן רק חלק מכותרות הכתבות שסיפרו לאורך השנים על הספר בעל הסיווג הביטחוני, שהפך לחבר אישי ול"פסיכולוג" של לא מעט מנהיגים, גנרלים ואישים רמי דרג.

כצפוי, הותיר אחריו ניסנוב לא מעט סיפורים ואנקדוטות שמספקים הערות שוליים לספרי ההיסטוריה. כך היה, למשל, אחרי מותה של פולה בן גוריון. "לאחר שנפטרה אשתו של בן גוריון הוא ביקש ממני, 'אתה עושה לי קצר'", סיפר פעם. "בסדר", השיב לו, אך "הזקן" התעקש על "קצר קצר", כדבריו. כשניסנוב הבין שבן גוריון מבקש לגלח לגמרי את שיערו כאות אבל על מות אשתו, התנגד. "מר בן גוריון, זו הרעמה שלך. אנשים מכירים אותך בתור בן גוריון עם הרעמה. אי אפשר שאתה תהיה עם קרחת", אמר לו. "ובן גוריון הקשיב וקיבל", העיד ניסנוב.

ניסנוב נולד ב-1921 בעיר חטרצ'י באוזבקיסטן לאביו גבריאל ואמו זולאי. במשפחה מספרים, כי המשפחה היתה עשירה מאוד ובבעלותה היו אדמות "בהן עבדו 6,000 מוסלמים". ואולם כשהיה בן חמש נאלצה המשפחה לברוח מחשש לחייה. "בא מישהו בכיר מהמשטרה, והזהיר את סבא שלי, שבלילה יבואו לעשות פוגרום ולהרוג אותם", אומר איתן, בנו של ניסנוב. המשפחה התפצלה: שמואל, אביו ואחותו יצאו למסע המפרך בדרך לארץ ישראל, מצוידים במטבעות זהב. אמו נותרה באוזבקיסטן.

המסע כלל רכיבה על חמורים, שימוש במבריחי-גבולות, מתן שוחד לפקידים ואף מאסר. הוא עבר במדינות שונות בהן פרס, עד שלבסוף הגיעו למחוז חפצם – שכונת הבוכארים בירושלים, שם רכש אחד מאבות המשפחה אדמות כמה עשרות שנים לפני כן. עם אם המשפחה חודש הקשר רק הרבה שנים לאחר מכן, כשקיבלה אישור משלטונות ברית המועצות לעלות לישראל.

את הקריירה שלו כספר החל ניסנוב עוד כנער במספרות בירושלים ובתל אביב. אחר כך התגייס ל"הגנה" ולצה"ל, שירת בגדוד 51 של "גבעתי" ונפצע. כשאושפז בבית החולים תל השומר, החל לגלח ולספר פצועים אחרים, ובכללם קצין בכיר, שהבחין בידיו הטובות. מכאן נסללה דרכו לתפקיד של ספר צבאי, במספרה שהוקמה עבורו בבסיס הקרייה בתל אביב.

"יום אחד אומרים לי, שיבוא הרמטכ"ל. לא ידעתי מי זה. אמרו לי שזה גנרל, והלבישו אותי בחלוק חדש. התרגשתי מאוד. הידיים שלי רעדו. הוא הרגיש את זה", סיפר על הפעם הראשונה בה סיפר את יעקב דורי, הרמטכ"ל הראשון של צה"ל.

במשך כ-40 שנה הוא עבד שם, כאזרח עובד צה"ל. עם חלק מהקצינים שהסתפרו אצלו התחבר באופן אישי, כפי שמעיד אלבום התמונות שלו, שם הוא מתועד בבר המצווה של בנו של רחבעם זאבי. אחרים הוא הזמין לחפלות שערך בביתו, שם בישלה אשתו ציפורה ממיטב המאכלים הבוכארים.

בצילום אחר הוא תועד בשעה שסיפר את הרמטכ"ל חיים בר-לב, כשבפתח המספרה ניצב זקוף ויקטור ששון, הרס"ר המיתולוגי של הקריה. לקוחות אחרים, כמו משה דיין ומוטה גור השאירו הקדשות אישיות על תמונותיהם. את ראש הממשלה מנחם בגין נהג לספר במעונו האישי, גם בתקופה בה הסתגר שם.

הסיווג הביטחוני שלו איפשר לו לקבל גם עבודות מסוג אחר. כך, למשל, מספרים במשפחה כי יום אחד הגיע למספרה שלו איש שב"כ עם צבע שיער. אחר כך נכנס לשם בר-לב "עם שיער ארוך מהרגיל", וביקש ממנו לעצב לו תסרוקת שונה. "לא הכרתי אותו. אני חושב שהוא ניסה להסוות את עצמו", סיפר ניסנוב. לעתים נעדר ניסנוב מהבית לשבוע או שבועיים. "הוא אמר לאמא שהוא יוצא לספר חיילים בגבול", סיפר בנו, שלא שלל את האפשרות שאביו גויס למשימות אחרות.

גם כשפרש מהצבא ופתח את המספרה הפרטית שלו בירושלים, המשיכו לעלות אליו לרגל אנשים רמי דרג, בהם טדי קולק, ראש העירייה המיתולוגי. "מכל המדינה היו באים אליו בגלל האישיות שלו. אי אפשר היה שלא להתאהב בו. היה לו רוגע נפשי ועיניים שהביעו חום ואהבה, והפכו אותו לפסיכולוג, שהצליח לטעת ביטחון אפילו ביצחק רבין", סיפר השבוע בנו, איתן.

ניסנוב נפטר בגיל 96 בחג שבועות האחרון. אשתו, ציפורה, נפטרה כמה חודשים לפניו. הוא הותיר ארבעה ילדים, שלושה נכדים ונינה.