חייו הסוערים של זקן החיילים ששבר שתיקה

דב ירמיה, שנולד במלחמת העולם הראשונה לחם בכל חזית אפשרית בארץ, אך בגיל 68 אולץ לפשוט את מדיו כשפירסם יומן מלחמה ממלחמת לבנון. את חבר הילדות שלו, משה דיין, שניהל רומן עם אשתו השנייה, כינה "גבר זנונים". לפני שבוע מת בן 101

דב ירמיה כעגלון
38 קיבוץ אילון עלה לקרקע. דב ירמנוביץ (ירמיה) משמאל עם נחמן בצר מנהללצילום: ביתמונה
עופר אדרת
עופר אדרת
עופר אדרת
עופר אדרת

בילדותו בנהלל השתתף דב ירמיה בקרבות מקלות ואבנים עם רועים ערבים שהעלו את עדריהם על שדות המושב. משה דיין, בן כיתתו, גילה כבר אז אומץ לב מיוחד והיה המוביל בקטטות.

ואולם, כפי שתיאר ירמיה בספר זיכרונותיו "צבר ללא קוצים", "הקטטות האלה לא עוררו בנו שנאה עיוורת לערבי באשר ערבי הוא ולא פחד ממנו. להיפך". מאז ובמשך רוב ימי חייו, שהסתיימו ביום שבת בגיל 101, הוא עסק במלחמה ובפיוס עם השכנים הערבים. לעיתים ירה, כבש וגירש. לעיתים ביקר במאהלי הבדואים ובכפרי הפלאחים וקשר עמם יחסי שכנות טובה - בערבית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ