"בן יהודה" התוניסאי, שדאג שגם בג'רבה ידברו עברית - אחרי מות - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בן יהודה" התוניסאי, שדאג שגם בג'רבה ידברו עברית

לכתבה
דוד קדושיםAmerican Jewish Joint Distribution Committee

ב-1943 הקים דוד קדושים את בית הספר "דבר עברית" באי ג'רבה בתוניסיה, וחולל מהפכה חינוכית: ארבעה דורות של בני הקהילה היהודית למדו שם עברית מודרנית לצד לימודי חול, בפעם הראשונה. גם נשים זכו ללמוד בזכותו. עם מותו, בגיל 95, נותרו 300 תלמידים בכיתות שלו

47תגובות

מותו של דוד קדושים בחודש שעבר, בגיל 95, עורר הדים רבים בקהילת יוצאי תוניסיה בישראל. ארבעה דורות של תלמידים שהעמיד בבית הספר היהודי אותו הקים וניהל באי ג'רבה ספדו לו ודיברו בשבחו. רובם ככולם ציינו כי קדושים היה "מורה ואב" לקהילה שלמה וכי בזכותו רבים מבניה עלו לישראל כשהעברית שגורה בפיהם.

קדושים נולד בג'רבה ב-1921. במשפחה מספרים, כי סבו מצד אביו, הרב יוסף, שהיה מקובל ומרפא בקמעות, הגיע לאי מירושלים במאה ה-19. כשקדושים היה בן שש, נרצחו אביו ואחיו הבכור בידי גנבים. קדושים גדל עם אמו, שהיתה עוזרת בית של משפחה יהודית עשירה, ועם אחיו ואחותו. כשבגר, עזר לפרנסת המשפחה ועבד בצביעת בדים.

קהילת יהודי ג'רבה היא עתיקת יומין. יש הטוענים, כי מקורה קדום ביותר וראשיתו בימי בית ראשון. במשך מאות השנים האחרונות האי נחשב למרכז רוחני שקנה לו שם בכל צפון אפריקה. מוקד עלייה לרגל היה בית הכנסת העתיק "אל-גריבה", שלפי המסורת נבנה מאבן של כתלי בית המקדש הראשון, "שנתגלגלה עד האי". לצדו פעל שם בית דפוס, שהוציא לאור אלפי ספרי קודש.

בית הכנסת אל-גריבה בג'רבה
Mosa'ab Elshamy אי–פי

מ-1919 פעלה באי תנועה ציונית בשם "עטרת ציון", אשר אחד ממקימיה היה הרב הראשי של הקהילה, משה כלפון הכהן. התנועה פעלה בשיתוף עם הקרן הקיימת וקרן היסוד, לחיזוק השפה העברית וחבריה התעדכנו בחדשות מארץ ישראל, בין היתר על ידי קריאת עיתונים עבריים כמו "הלבנון", "המגיד", "הצפירה" ו"החבצלת".

בסוף 1942 פלשו הנאצים לתוניסיה. כניסת הצבא הגרמני לוותה באנשי ס"ס שתפקידם היה להחיל בה את המדיניות האנטי-יהודית. בין היתר, הוחרמו נכסים יהודים ורבים גויסו לעבודות כפייה. גם יהודי ג'רבה נפגעו מכך. ב-1943, לאחר נסיגת הגרמנים, החל קדושים, בברכת הרב, להכשיר את צעירי האי לעלייה לארץ ישראל.

"נכנס בו הג'וק הציוני והוא הבין שצריך להתחיל לחנך את הדור הזה לעלייה וללמד אותם עברית מודרנית", אמר השבוע בנו, יצחק. תחת חברה חדשה בשם "דבר עברית", הוא פעל להנחיל את השפה העברית ולהפוך אותה לשפה חיה ומדוברת בקרב הקהילה.

תלמידים יוצאים מבית הספר היהודי בג'רבה, בשנה שעברה
Mosa'ab Elshamy אי–פי

תחילה ריכז סביבו קבוצה קטנה של בני 20-30 ולימד אותם עברית במועדון מקומי. בנו סיפר, כי אחד מהם מת לפני כמה חודשים בישראל בגיל 104. בהמשך הקים ב-"חארה כבירה", הרובע היהודי הגדול של ג'רבה, בית ספר של ממש.

המפעל החשוב הזה חולל מהפכה חינוכית בג'רבה. עד אז החינוך היהודי באי כלל רק לימודי קודש וזכו בו רק גברים. כעת הוכנסו למערכת הלימוד תכנים חדשים כמו עברית, היסטוריה, ידיעת הארץ וחשבון והוטמעו שיטות לימוד חדשות. לצד זאת, לראשונה התאפשר גם לנשים ללמוד - במסגרת בית ספר לבנות, בו לימדה תחילה מורה-שליחה מארץ ישראל.

קדושים דאג גם לחינוכם של היהודים ברובע היהודי הקטן יותר, "חארה זעירה", לשם נסע כמה פעמים בשבוע, רכוב על אופניים, כדי לטעת בהם ציונות וללמד אותם עברית. את מורי בית הספר שלו נהג לשלוח להשתלמויות בישראל, כחיזוק להכשרה שהעניק להם בעצמו.

תלמידים מחוץ לבית הספר היהודי בג'רבה, בשנה שעברה
Mosa'ab Elshamy אי–פי

הפעילות של "דבר עברית" כללה גם לימוד שירים, משחקים, תרגילי התעמלות ותרגילי סדר, תוך שימוש בתלבושת אחידה ובסיסמאות. בחגים, במסיבות ובחתונות הפגינו הצעירים את הישגיהם בשפה, בשירה ובמשחקים, לתרועות הקהל.

"רק דבר אחד היה חסר והוא דגל הלאום בפומבי. כל המשחקים והתנועות נעשו בגלוי לעיני הגויים, פרט לדגל וזאת כדי שלא לעורר את חמתם של השכנים הלא יהודים", תיאר יהונתן מזוז בספר "יהדות אי ג'רבה", שראה אור ב-1978.

"בראש התנועה עמד בחור דינמי, מלא מרץ, הלא הוא החבר דוד קדושים", נכתב בספר. "הבחור הזה למד את השפה העברית טוב, הוא נדלק ברעיון הציונות, הכל עשה כראוי בכוחות עצמו, התמסר מאוד לתנועת הנוער וראה בזה עתיד מזהיר. העובדות מראות כי צדק וקצר תוצאות טובות מאוד".

אחד המפעלים של "דבר עברית" היה הוצאתו לאור של בטאון בשם "שפתנו", שראה אור בשנות ה-50. באחד מגיליונותיו, שהתפרסם ב-1950, הובאה סקירה על חבלי הלידה הקשים של התנועה. "התנועה התחילה לעבוד תוך קשיים רבים על יסודות לא יסודות. בקומץ של חברים וקומץ של תלמידים ומורה אחד. לא היו ספסלים, לא מכשירי כתיבה וגם לא ספרים ללימוד... ההתקשרות עם המוסדות בישראל ובגולה הייתה רופפת. במערכה בודדת יצאה התנועה לקראת המפעל הקדוש הזה ונגשה אליו באין אונים. למרות הכל ועל אף הכל המשיכה בדרכה לאט לאט".

בית הספר היהודי בג'רבה, בשנה שעברה
Mosa'ab Elshamy אי–פי

לצד הקשיים הטכניים, קדושים התמודד גם עם ביקורת-מבית על מפעלו. "בינתיים, הפריעו לה המונים שבאו עליה בטענות שונות ובעלילות שווא", נכתב ב"שפתנו". היו שחששו כי לימודי העברית והחול יביאו לביטול תורה. אחרים חשבו שהעברית היא שפה זרה שאין טעם לבטל את זמנם של התלמידים בשינונה. "תמיד לחמו לצמצם את שיעורי העברית ולהחניקם. ולו היתה ידם מגעת, היו מבטלים אותם ביטול גמור", נכתב אז.

ב-1956, כשתוניסיה קיבלה עצמאות, שינה קדושים את שמו של בית הספר מ"דבר עברית" ל"תורה וחינוך", מחשש ששמו המקורי ייתפס כציוני מדי ויעורר את זעמם של השלטונות.

לפני שש שנים, זמן קצר לפני פרוץ ההפיכה בתוניסיה, שהביאה להדחת הנשיא מכס השלטון, ביקרה באי ג'רבה  ד"ר רבקה נגר, שחקרה לעומק את הקהילה. "הטיול לג'רבה היה מעין נסיעה במנהרת הזמן. הסתובבתי בין הסמטאות וחיפשתי לראות את ר' כ'לפון יוצא מאחד מבתי הכנסת. העבר וההווה התערבבו והתמונות במציאות התמזגו עם התמונות שראיתי בדמיוני כל השנים", כתבה עם שובה.

בית הספר היהודי ב'רבה, בשנה שעברה
Mosa'ab Elshamy אי–פי

בביקורה באי זכתה לפגוש את קדושים. "אדם יקר אחד נותר מדור הנפילים: המורה והמנהל דוד קדושים. להיפגש עמו הייתה חוויה יוצאת דופן", כתבה.

"דוד מקדיש עדיין את כל עתותיו ומרצו בבית הספר במסירות נדירה, למרות גילו המתקדם. אשתו צביה, שעבדה בבית הספר כמורה שנים רבות, פרשה מעבודתה רק לפני שנים ספורות, אך עדיין מלווה את בית הספר וביתה עדיין משמש מרכז פדגוגי וכחדר מורים", הוסיפה.

כשהגיעה לביתם, ללא הודעה מוקדמת, מצאה אותם נגר בעיצומה של ישיבה חינוכית עם צוות מורים לקראת חג החנוכה. "הישיבה התנהלה בשפה עברית רהוטה", סיפרה. אחרי הביקור הגדירה את קדושים כ"אליעזר בן יהודה של ג'רבה". בשנה שעברה נפטרה.  

קדושים המשיך לגור בג'רבה עם אשתו צביה, אותה הכשיר כמורה בבית הספר, גם אחרי שילדיהם עברו לצרפת ולישראל. באי חיים היום כאלף יהודים. "רוב הזמן הקהילה חיה בשקט ומתקיימת בשלווה בין הערבים. בניה אפילו מסתובבים באי עם כיפות לראשיהם", אמר בנו, אך סייג:  "מדי פעם יש רגעים של פורענות".

קדושים המשיך לעסוק בחינוך עד יומו האחרון. "חמש דקות לפני שנפטר, הוא עוד אמר שמחכים לו 300 תלמידים ומורים", סיפר בנו. הוא נקבר בירושלים, והותיר אחריו את אשתו צביה, שבעה בנים ובת (בן ובת נוספים שלו מתו בטרם עת), נכדים ונינים.

הרשמה לניוזלטר

מחפשים חומר קריאה משובח לסוף השבוע? הירשמו עכשיו

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות