מהמגילות הגנוזות ועד לבגרויות: פרידה מאחרון הצינקוגרפים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
המפעל
מפעל פיקובסקי צִינְקוֹגְרַפְיָה (בית מלאכה להתקנת גלופות אבץ, ששימשו להדפסה). שכן בסמוך למוסדות הלאומיים בירושליםצילום: המשפחה

חובבי היסטוריה? מקומכם כאן: "נקמת הארכיון" בפייסבוק

המשימה שקיבל הנער ישעיהו עטיה באמצע המאה שעברה נראתה תחילה שגרתית. עטיה, שעבד כשליח במפעל "פיקובסקי־צינקוגרפיה", התבקש לסור לביתו של פרופ' אליעזר ליפא סוקניק ברחוב רמב"ם בירושלים. הארכיאולוג הנודע פתח כספת, הוציא ממנה מעטפה חתומה ומסר אותה לעטיה. "אני, שלא היה לי שמץ של מושג מה בידי, צעדתי חסר דאגות חזרה למפעל, שם נפתחה המעטפה וקלף עור מגולגל נחשף, עליו רשומות אותיות עבריות, משפטים בכתב קשה לפענוח", תיאר בספר זיכרונותיו, שכתב רמי צינס.

היתה זו "מגילת ישעיהו", אחת ממגילות ים המלח ("המגילות הגנוזות"), שהתגלו ב–1947 במדבר יהודה. סוקניק, חוקר המגילות, מסר אותה למפעל הצִינְקוֹגְרַפְיָה (בית מלאכה להתקנת גלופות אבץ, ששימשו להדפסה), לקראת הדפסתה באחד מספריו. לימים, גם בנו של סוקניק, הרמטכ"ל השני של צה"ל והארכיאולוג יגאל ידין, נהג לפקוד את המפעל, שם הפיק את ספריו.

בין לקוחות המפעל: לשכת העיתונות והמדפיס הממשלתי הבריטיים, מנהיגי היישוב היהודי, אקדמאים ידועים ושלושה נשיאים לעתידצילום: המשפחה
"לקוחותינו הגדולים, המשיכו להגיע ולקבל שירותי דפוס שונים, ולמעלה, בחדר על הגג, פעל המטה הלא־חוקי של ההגנה"צילום: המשפחה

המפעל הוקם במקור ב–1891 באודסה על ידי מיכאל פיקובסקי. בשנות ה–20 של המאה הקודמת הוא עלה לארץ והעתיק את המפעל לירושלים. בנו, אמיל, המשיך את דרכו. הוא זה שקיבל את עטיה לעבודה ב–1944, כשהיה בן 17. כשהבחין בכישרון של הנער השליח, קידם וטיפח אותו, עד שהיה למנהל התפעול וליד ימינו של פיקובסקי, ולימים גם לבעלים של המפעל.

בין לקוחות המפעל לפני הקמת המדינה, היו הגופים המרכזיים של המנדט הבריטי, כמו לשכת העיתונות והמדפיס הממשלתי, וכן מנהיגי היישוב היהודי, אקדמאים ידועים ושלושה נשיאי מדינה לעתיד (אפרים קציר, זלמן שז"ר, ויצחק בן צבי).

במלחמת העצמאות.לאחר פציעתוצילום: המשפחה
במלחמת העצמאות. עטיה משמאל למעלהצילום: המשפחה

עטיה נולד בירושלים ב–1927 להורים יוצאי חלב בסוריה: בוליסה לבית סאלם והרב עזרא עטיה, ראש ישיבת "פורת יוסף" ומורהו של הרב עובדיה יוסף. הוא גדל בשכונת הבוכרים, במשפחה דלת אמצעים עם שבעה ילדים. בצעירותו, בימי המנדט, ערב קום המדינה, במקביל לעבודה במפעל, התגייס ל"הגנה". "מאותו היום השתנו אורחות חיי", הוא תיאר בספר זיכרונותיו. "ביום עבדתי במפעל ובשעות הערב והלילה — ב'הגנה'. לא היה זה פשוט לשרת בשורות ה'הגנה' בשעות הערב תחת אפם של הבריטים, ובשעות היום לתת שירותים ל'לשכת העיתונות המנדטורית', הזרוע הפרסומית של המנדט".

הוריו, עזרא ובוליסה עטיה. אביו, ראש ישיבת פורת יוסף, היה המורה של הרב עובדיה יוסף צילום: המשפחה

על גג המפעל פעלה במחתרת מפקדה של ההגנה בתקופה שבה ברחבי ירושלים עסקו הבריטים בציד אנשי מחתרות. "במפעל התנהלו לכאורה העניינים כרגיל", הוא תיאר. "נציגי הממשל הבריטי, לקוחותינו הגדולים, המשיכו להגיע ולקבל שירותי דפוס שונים, ולמעלה, בחדר על הגג, פעל המטה הלא־חוקי של ההגנה. הסיכון היה עצום". במשרדו במפעל הותקן מכשיר טלפון מיוחד, שאיפשר לו להעביר שיחות חשאיות לפעילי ההגנה בגג באמצעות כבל תקשורת. "כאשר צילצל הטלפון ומישהו בצדו השני של הקו אמר מלות קוד כלשהן, העברתי את השיחה באופן מיידי לאנשי ה'הגנה' שעל הגג", סיפר.

עטייה מבקר בבניין המפעל. גם בית הנשיא היה לקוח של המפעל ונהג להכין אצלו את הגלופות לתפריטים שהוגשו לאורחים בקבלות פנים ובארוחות חגיגיותצילום: המשפחה

המתח בין הפעילות העסקית למחתרתית הגיע לשיא כשהבריטים מסרו למפעל חוברת הדרכה על לחימה וחבלה, שהיתה מיועדת ללגיון הערבי. "אנחנו נסייע לבריטים ללמד את הערבים כיצד להילחם טוב יותר נגד אנשינו? לא יקום ולא יהיה!" החליט עטיה, ומסר את החוברת להגנה. במארס 1948 הוא נפצע בפיצוץ מכונית תופת בבית המוסדות הלאומיים הסמוך. בהמשך אף נפצע באורח קשה מירי כששירת בחטיבת הראל בפתיחת הדרכים לירושלים.

המפעל בתקופה בה פעל בשכונת מוסררה. הוקם במקור ב–1891 באודסה על ידי מיכאל פיקובסקי. בשנות ה–20 של המאה הקודמת הוא עלה לארץ והעתיק את המפעל לירושליםצילום: לא ידוע

המפעל המשיך להצליח גם אחרי קום המדינה, כשמשרדי ממשלה שונים הפנו אליו חומרים, חלקם מסווגים, בהם שרטוטים של משרד הביטחון והתעשייה הצבאית, בחינות הבגרות של משרד החינוך וחותמות לשגרירויות ישראל בעולם. גם בית הנשיא היה לקוח של המפעל ונהג להכין אצלו את הגלופות לתפריטים שהוגשו לאורחים בקבלות פנים ובארוחות חגיגיות. "בין שאר הסודות, שהיו שמורים אצלי מכל משמר, היו המנות שתוכננו לארוחה על ידי השף הנשיאותי. ייתכן שמדורי הרכילות בעיתונות היו שמחים לקבל את הידע ה'חשוב' הזה", אמר.

עטיה ורעייתו חמדהצילום: המשפחה

ב–1997 נסגר המפעל. עטיה, שהיה נשוי לחמדה, אב לארבעה בנים וסב לנכדים ולנכדות, נפטר בחודש שעבר בגיל 93.

חובבי היסטוריה? מקומכם כאן: "נקמת הארכיון" בפייסבוק

תעודה מטעם הבריטים שאיפשרה לעטייה לנוע בחופשיות גם בעת עוצרצילום: המשפחה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ