1977

יוסי שריד עוד כאן השטינקר הזה?

אבא של דליה קרפל לא האמין למילה אחת של פרס ולא אהב 
את חשבון הדולרים של רבין, אבל הוא לא יכול היה לבחור אחרת

דליה קרפל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים41
דליה קרפל

לקראת הצהריים ביום הבחירות לכנסת התשיעית, ב–17 במאי 1977, התדפק אבי על הדלת והביא כהרגלו סל עם דברים טובים. הייתי סטודנטית לקולנוע וגרתי בדירת חדר שכורה ליד כיכר מלכי ישראל. לא היה לי ספק שאבי משכים הקום כבר הצביע, כדרכו, למערך, בקלפי שבשכונת מגוריו. ערב קודם הוא צפה בעימות הטלוויזיוני בין שמעון פרס למנחם בגין. הוא לא חשב שהופעתו של פרס היתה מוצלחת, אבל בטח לא פתטית, בלשון המעטה, כפי שחשבתי אני. בגין, למרות הופעתו השקולה, נותר בעיני אבי הבית"רי הקנאי הלאומן שבנוסף לכל נראה בעימות כבר מינן, רחמונס ממש. בגין, כזכור, עבר התקף לב קשה באפריל ונראה בעימות חיוור ורזה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ