בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבת רוצה דגל על האוטו, הבן מנגן "התקווה" במנדולינה

ימים מבלבלים עם ילדה ערביה-ציונית, בן ששואל על השואה, "חמש מצלמות שבורות" והתוכנית לחלוקת האייפד. אז מה בכלל שעיר לעזאזל?

85תגובות

“היא שכחה את הכרטיסייה”, אמרה אשתי בטלפון כשביקשה ממני להחזיר את הילדה מבית הספר שלה, “ואין לה כסף לאוטובוס”. “מה איתך?” שאלתי, “אולי תיקחי אותה את, אני בדיוק בחדר עריכה ו...” “אני לא יכולה”, היא ענתה, “אני תכף נכנסת לישיבה”. ישיבה מנצחת חדר עריכה, כולם יודעים. אני מוכרח להתחיל להשתמש בטרמינולוגיה של עובדים סוציאליים, חשבתי לעצמי. אם אני מרכל עם הבמאי הג’ינג’י בחדר על כוס קפה אני אקרא לזה ישיבת תוכן עם אנשי ההפקה, ובמקום להצהיר שאני יוצא לשתות, אני אתחיל לקרוא לזה ערב חברתי. אולי...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו