שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
סייד קשוע
סייד קשוע
סייד קשוע
סייד קשוע

זה שלושה שבועות שאני כותב את הטור הזה בדרכים, ברכבות, שדות תעופה ומטוסים. אמנם חזרתי הביתה לאחר שבועיים של סיבוב הקראות בארצות הברית, אבל נחתתי ישר לתוך ערב פסח ולתוך בית שנמצא על סף התמוטטות עצבים אחרי כמה ימים טובים של חופשה מהלימודים. "לא רציתי לספר לך", סיפרה לי אשתי עם הגעתי הביתה, "אבל לי היתה דלקת ריאות קשה ורק הרופא השלישי שביקרתי אצלו איבחן אותה לאחר צילום ריאות, ושני הילדים שלך על אנטיביוטיקה כבר שבוע. זה היה סיוט", היא אמרה עוד לפני שנתתי לה את המתנה שהבאתי לה מאמריקה ומבטה הבהיר שאני יכול לשכוח מכל אותן הודעות נוסח "אני מתגעגעת", "העיקר שאתה מספיק לנוח לפעמים" ו"גם אני אוהבת אותך" - הודעות לבביות ומלאות געגוע שהיתה משגרת לי מדי פעם כל הדרך אל מעבר לאוקיינוס. "לא רציתי להלחיץ אותך", היא אמרה, "ממילא אתה לא בן אדם יציב".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ