משמרת לילה
אני מתמקד בחזה של אבא שלי, שעולה ויורד ועולה ויורד. אנשים בבית החולים שואלים אותי מאיפה אני, ואני לא יודע מה להשיב
ביום רביעי שעבר צילצל הטלפון, ומיד החלטתי שחוזרים. עוזבים את הכל. מפסיקים את העבודה, את הלימודים, משאירים את הכל מאחורינו, אורזים ונוסעים. בשישי עליתי לבד על מטוס ובשבת אחר הצהריים הגעתי חזרה הביתה. במוצאי שבת צפיתי יחד עם הורַי ואחַי במשחק כדורגל מהליגה הספרדית. בלילה היתה שנתי קטועה בשל יעפת וגלים של אנקות כאב רצופים שעשו את דרכם לחדר הילדים. בבוקר שלמחרת עליתי לאמבולנס בפעם הראשונה בחיים, ישבתי במושב הקדמי והבטתי רק לאחור. "אין", אמר הנהג בעודו נלחם בפקקים של יום ראשון ביציאה מטירה...
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר