ילדים, תלמדו מקצוע, אל תהיו סופרים

באיחור של 20 שנה אני מבין: ההורים שלי צדקו. לא טוב לבחור באמנות כמקצוע, בטח לא בישראל

סייד קשוע
סייד קשוע
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
סייד קשוע
סייד קשוע

הגיע הזמן לצאת לחופש. חופש, מונח שהולך ומאבד מהמשמעות שלו, מושג שספק אם התנסיתי בו. בכל מקרה, זמן רב שלא כתבתי על הקשיים שבכתיבה שבועית, ועל כך שהיא הפכה לסיוט עם המרחק, ולא רק הפיזי. אני לא מצליח לעקוב אחר קצב ההתרחשויות, וכנראה חושי קהו בשל הים והאוקיינוס שמפרידים בינינו, אחרת איך אפשר להסביר כיצד המוות הפך לשגרה וכיצד קורבנות הופכים לחדשות ישנות ונעלמים מאתרי החדשות לעתים בטרם קבורתם. אני לא מצליח לעמוד בקצב הגופות, ולא מצליח להבין באיזו מהירות הדברים מוכנסים לנוסחאות, הופכים לשגרה, לחלק בלתי נפרד מהגדרת החיים. אליפות עצימת העיניים והקשחת הלב. והפוליטיקאים ואנשי התקשורת כמו אומרים: נפרש את האירועים, נספק לכם הסברים ונוכיח לכם שאין מה לעשות, התקלה לא אצלנו, הצדק עמנו ואנחנו ממשיכים. מה גם שאתם חייבים לדאוג לחיים הפרטיים שלכם, לפרנסה ולמשפחה — אלה לא דברים פשוטים. כך זה עובד תמיד, לפעמים אנחנו צריכים להסתכל על האויב ולפחד ממנו, ולעתים אנחנו נדרשים להתמקד בחיים הפרטיים שלנו ולדאוג להם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ