סליחה, איזו מפה יש לך שם על הצוואר?

התליונים המונחים על צוואריהם של פטריוטים יהודים או פלסטינים מוכיחים: 
אנחנו כבר מזמן במדינה דו־לאומית

סייד קשוע
סייד קשוע
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
סייד קשוע
סייד קשוע

"היי באבא", שמעתי סטודנט עונה לטלפון בתור לקפה וסובבתי את ראשי בעדינות לבחון את דובר הערבית, ככה זה אצלי, כשאני שומע ערבית אני חייב לבחון במי מדובר, להעיף מבט חטוף ולפיו לסווג אותו לפי ארץ מוצא, מעמד כלכלי, דת והעדפות מיניות. לשמוע ערבית זה מעין פלא, ואני בטוח למדי שהייתי מסובב את הראש אילו שמעתי גם דובר עברית. מעין כוח מכשף שיש לשפות מוכרות שנשמעות במקומות לא צפויים. אותו סטודנט ערבי שנראה יותר כמו ילד תיכון אמריקאי אמר רק את המילה "באבא", בערבית, ויתר השיחה התנהלה באנגלית שוטפת של מי שנולד וגדל בארצות הברית של אמריקה. יש עניין כזה אצל ילדי מהגרים שרק הפנייה להורים בשפת ארץ מוצאם נשמרת וכל היתר הופך לשפת המקומיים. אבל מה שמשך את תשומת לבי אצל אותו סטודנט היה דווקא אותו תליון שהוא ענד לצווארו בשרשרת, הייתי חייב להביט שוב ולוודא שאכן מדובר בתליון בצורת מפת הארץ.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ