למה ויתרתי על תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת בן־גוריון

החלטת נשיאת אוניברסיטת בן־גוריון לבטל את הפרס לשוברים שתיקה לא השאירה לי ברירה: גם אם אני לא תומך בחרם אקדמי על ישראל, תואר דוקטורט של כבוד אני לא יכול להרשות לעצמי לקבל מהם

סייד קשוע
סייד קשוע
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים257
סייד קשוע
סייד קשוע

זו החלטה קשה, וכבר כמה ימים שאני עסוק בהתייעצויות עם חברים טובים שאני סומך על דעתם, רבים מהם הם אנשי האקדמיה בישראל ואחרים שהם ישראלים באקדמיה האמריקאית. לפני כחצי שנה בערך התבשרתי כי אוניברסיטת בן־גוריון בנגב החליטה להעניק לי תואר דוקטור לשם כבוד. תחילה חשבתי שמדובר בהלצה, עד כדי כך שתגובתי למי שהציגה את עצמה בטלפון כנשיאת אוניברסיטת בן־גוריון היתה, "עזבי, שום דבר כבר לא יציל את הכבוד שלי". כשהבנתי שהדבר רציני, וכי אכן הסנאט (חי אלוהים כך קוראים לזה) של בן־גוריון החליט להעניק לי את תואר הכבוד, שמחתי מאוד. תמיד רציתי להיות דוקטור, אמנם לא עשיתי דבר בנושא, אבל זה כבר נושא אחר. פעם אף נשאלתי בראיון ברוח ה"נשארתי בחיפה" שהסופר אמיל חביבי ביקש שיירשם על מצבת קברו, "מה תרצה שיירשם על קברך", והתשובה שלי היתה: "הוא רצה להיות דוקטור". וזה לא משנה מאיזה סוג, הייתי מוכן להיות אפילו רופא שיניים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ