להיות אמריקאי, לפחד להיות חסר בית
אמא שלי בכתה כשנפרדתי ממנה כאילו לעולם לא תראה אותי שוב. אם רק הייתי יודע להיפרד, הייתי עושה כמוה
אתמול בחצות חזרנו הביתה. בשעת ערב מאוחרת נחתנו בשיקגו, שם נפרדנו מאמא שלי, אחי, אשתו ושני ילדיו שימשיכו בלעדינו לעוד כמה ימים בניו יורק ומשם חזרה ארצה. אמא שלי בכתה בין מבוכי הפונדק בטרמינל של יונייטד, כשהמתינו לטיסת ההמשך, ואני לא אוהב את זה שהיא בוכה. אני בכלל לא אוהב פרידות, אני בעד להסתלק בלי להגיד שלום או להתראות או להתאמץ למצוא מילים ורגשות שלעולם לא יקלעו לתחושה הנכונה. "מה את בוכה כאילו מישהו מת?" מצאתי את עצמי נוזף בה בחיוך, ומיהרתי לסלק את ילדַי, שהתקשו להיפרד מבני הדודים שלהם ליד שער...
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר