אני רואה את עצמי, הומלס שאוסף נדבות על המדרכה באמריקה

אם רק הייתי חקלאי אמריקאי אחרי קציר התירס הייתי יודע כמה דברים שלא אדע לעולם כמהגר, עד שתגיע השעה. כמו למשל: מה קורה כאן לזקנים בלי כסף?

סייד קשוע
סייד קשוע
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
סייד קשוע
סייד קשוע

עונת קציר התירס החלה, והבית שאנחנו שוכרים בשורת הבתים הצפונית ביותר בעיירה נושק לשדות. גדר קטנה מעץ מפרידה בין הגינה שלנו לשדות שאת סופם לא רואים. השבוע התחילו מכונות הקציר, המשאיות והטנדרים של החקלאים לעבוד מהבוקר ועד רדת החשיכה, מעלימים את המרחב הירוק ומותירים אחריהם גזעים צהובים וקטנים. זו ודאי שמחה גדולה לחקלאים, הרי בסוף השבוע הקרוב מתקיים הפסטיבל הגדול בעיר, "פסטיבל התירס המתוק", שבו מרכז העיר נסגר לטובת במות מופעים, דוכני אוכל ומשקה ופינות משחקים לילדים. לפעמים אני תוהה על מצבם הכלכלי של בעלי האדמות והחקלאים. האם הם חיים טוב? ומה קורה בעונה שהיבול אינו עונה על הציפיות או שסערה מחרבת את הצמחים?

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ