בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הימים הנוראים ביותר שלי

בין מלחמת יום כיפור, תקופת הפנימייה והמלחמה בשנת 2000, יום כיפור תמיד ייצרב לי כתקופה קשה ואכזרית. אז למה אני פשוט חייב להיות עכשיו בארץ?

110תגובות

משום מה הארץ התחילה להצטייר בדמיוני כגן עדן אבוד. זה מגיע בגלים, התקפים שאין להם קשר למתרחש בחיי היום־יום או לשינויים שחלו באורח חיי כאן. לעתים אני מייחס את התקפי הגעגוע לחגים. נדמה לי שראשיתו של ההתקף הנוכחי הוא בחג הקורבן ושיאו ביום הכיפורים. כמה פחדתי מהימים הנוראים. שמעתי עליהם לראשונה כשהייתי בן 15. רק הגעתי לפנימייה, וכפי שכתבתי פעם כשהייתי הרבה יותר צעיר, השבוע הראשון בירושלים היה השבוע הכי קשה שהיה לי בחיים. בינתיים חלפו השנים ומלחמות רדפו קרבות והשבועות הפכו לחודשים קשים וכבר איני...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו